ויוסף אברהם שעב

וכתב דמיירי בקבע סעודה וכן דעת הרמג"א בס"ק ל"ח וכן דעת מהר"א נבון הובאו דבריו בס' פרח שושן וכן דעת הרב נחפה בכסף סי' ב' דדברי הר"ש היינו בדקבע ולפ"ז מ"ש הרב זכור ליצחק דף ס"ה ע"ב וז"ל ומכאן מודעא רבה דמזה ימים ושנים שהיו נוהגים בכל הנך גווני דלישה שמבשלין אותם כגון אל טרייא וכו' שאין אוכלין אותם בקבע סעודה כ"א ע"י שמברכין על לחם אחר תחילה וכפסק מרן ז"ל דאסיק ותני וי"ש לא יאכל וכו' אכן מיום דאנהירנהו לעיינין הרב החיד"א בס' הברכים שהביא לנו דברי שבולי הלק"ט שכתב וז"ל וטרייא ומכרוניס וכו' בין אי קבע בין אי לא קבע יעו"ש. מהיום ההוא והלאה נהגו לכתחילה דגם אם קבע סעודה ואית ליה פת בסלו מברכין במ"מ ומע"ג עכ"ל. וכל זה איננו שוה לו שהרי ס' זו לא נפלאת היא והיא ס' ר"ש דס"ל דאף אם קבע מברך במ"מ וא"כ מי שרוצה לצאת י"ש לא סגי אלא דוקא כשיברך על לחם אחר וכמו דאסיק מרן בש"הט וא"כ מה שנהגו בזה לא יצאו ס' ר"ת דס"ל דמברך המוציא ולא אהניא לן שיטתיה דההוא סבא

אכן יש לדעת אי פלוגתייהו בדאית ביה תו"ד או לא אי נימא דפלוגתייהו היינו בדאית ביה תו"ד ולס' ר"ת מברך המוציא ולסב' ר"ש אף דאית ביה תו"ד מברך במ"מ הנה הפרישה סי' קס"ח כתב דמ"ש ר"ש שאם דעתו לבשלה פטורה מן החלה היינו דוקא כשאין בו תו"ד אבל אם מבשלה במים עיסה גמורה שיש בה תו"ד חייב ע"כ. והנה מדברי הרב"י נר' דע"כ לא פליגי אלא בדאית ביה תו"ד אבל אי לית ליה תו"ד אפילו ר"ת מודה וכמו שהביא מרן בב"י משם רי"ו עי"ש. ואנא בריה קלה לא ידעתי מנין לו ס' זו שהרי הרא"ש בפסקיו כתב להדיא דר"ש מיירי בדאית ביה תו"ד וז"ל הרא"ש בפסקיו מי שבלילתו עבה אפילו בשלו במים או טגנו בשמן לחם גמור וחייב בחלה ומברכין עליו המוציא ובלבד שיהיה בו תו"ד וכו' ור"ש כתב דאפילו העושה עיסה כדי לבשלה פטורה וכו' ע"כ הרי נראה מדברי הרא"ש שדברי ר"ש היינו אפילו בדאית ביה תו"ד ועוד שהרי במנחת מחבת ומרחשת אף שיש בו תו"ד אפ"ה פטר. ובר מן דין יש לי ראיה על זה שהרי שכנגדו חלוק עליו ס"ל בהדיא דדוקא כשיש בו תו"ד מברכין המוציא שכתב בפ' כ"ש דף ל"ח וז"ל ועל אופלט"קי קי נראה שאין מברכין על ה המוציא אע"פי שעושה אותה בלא משקה דאין עליהם תו"ד ע"כ. הרי בבירור דמחלוקת ר"ת ור"ש