ויוסף אברהם לז

אליבא דכ"ע אין בע"ח גובה מהם ואיך זיכה הרב לבנים בתכשיטין שהיה מזמין להם בחייו וא"ת דהתם שאני לפי שכל מה שהיה נותן לו אביו היה מניחו בארגז שלו. ומשו"ה זיכה להם הרב ז"ל אבל בנדון הריב"ש לא היה מניחן בארגז שלו הא ליתא חדא דהריב"ש כתב דיש מי שחלק על הרמב"ם בבגדי שבת וי"ט והתם נראה דאפי' היו מונחים בארגז שלו דסתם בגדי שבת וי"ט הם מונחים בארגז שלו וא"כ כשכתב אפילו החולקים על הרמב"ם לא נחלקו בתכשיטי זהב וכסף משמע אפילו היו מונחים בארגז שלהם וכן מצינו להרי"ף עצמו בתשובה סי' רנ"ח שנשאל אם יכול ליקח תכשיטי אשתו ליתן לבע"ח והביא ראיה מההיא דאחד המעריך וכו' אין לו בכסות אשתו ובניו וכתב דבירוש' אמרו בבגדים של חול אבל לא של רגל ושבת הילכך כל מה שהיה מן הבגדים המעולים וכ"ש תכשיטי זהב ובדולח דיש לו למכור עי"ש. הרי שהשוה הבגדים והתכשיטין להדדי וכי היכי דרוב ב"א מניחים הבנים בגדיהם בארגז לבדם ואפ"ה יש עמו רשות למכור אותם גם בתכשיטין כה"ג ג"כ יכול למכור. ועוד דאם איתא דיש חילוק בין מונחים בארגז שלהם לבין אין מונחים הו"ל להשמיענו זה להדיא. ועוד כבר כתבנו לעיל כי מהראיה שהביא דכליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה משום דאדם מקפיד על מקומו ולגבי בנו אינו מקפיד משמע דלאו משום שהיו מונחים בארגז שלו הוא דקנה אלא משום דכיון שקבלם מיד אביו אפילו שהיו בבית אביו קנה. ועוד קשה אמאי לא הביא מהרשד"ם ראיה לנ"ד דכליו של לוקח ברשות מוכר לגבי בן דקנה מההיא דאחד המעריך וכו' דאין לו בכסות אשתו ובניו וזוכים בהם אפילו שהם יושבים בביתו והוו כליו של לוקח ברשות מוכר ועוד דמה זו סברא דאם הניחם בארגז דקנה כיון דאין שם דרכי הקניה מה לי בארגז ומה לי במקום אחר. ונראה לחלק ולומר דדוקא בנדון הרי"בש שעדין האב קיים ובא עכשיו לחזור בו לפרוע לבע"ח משום הכי אמדינן דעתו דדוקא בבגדים הוא מזכה להם מיד ע"מ שלא לחזור וזכו בהם מעת הנתינה אבל בתכשיטין אמדינן דעתיה כי אין דעתו להקנות להם לגמרי אלא אם יצטרך להם מיד יקחם כי כך היתה כוונתו אבל אם מת ולא חזר בו אז זכו בהם כי לא הוצרכו לו ולא חזר בו. וכבר כתבתי שמצאתי אותו להרב ב"ד א"ה סי' ע"ד שכתב בשם הב"י משום דבגדים יקרים הללו אינו מקנה להם מסתמא אלא ע"ד שאם