ויוסף אברהם לו

דעכשיו אנו רואים אותם שהם ביד שמעון והוא תפוס בהם אנו מאמינים לכל דברי שמעון ועוד כיון דרשות אחרים הוא של מקנה מאי נפקא מינה אם בארגז שלו כיון שהעיקר היא הנתינה מיד אביו ליד בנו ואילו לא היה אביו לא היה קונה לפי שהם כליו של לוקח ברשות מוכר וא"כ לגבי אב שמקנה לו אפילו ברשותו העיקר הוא לומר לו הילך חפץ זה ויהיה שלך וא"כ בנ"ד כיון שא"ל קחי חפצים אלו לנדונייתיך דיבור זה יספיק לה ובמקום שתרצה תניחם כי זכתה בהם בעת קבלתם מיד אביה. ולעד"ן כי עדיפא נדון דידן דהתם אע"פי שהיה קונה לו תכשיטי זהב ואפשר לומר כי לא לגמרי הקנה אותם כי אפשר שיצטרכו לו ויחזור ויקח אותם כי תכשיטי זהב אינו מפסיד כלום במכירתם ומעשים בכל יום שלוקחים ומוכרים ואח"ך מחזירין ואעפ"כ זכה בהם עולמית כ"ש בנ"ד שקנה לה בגדי נדוניא והתחיל לתפור אותם וידוע כי בגדים אלו אם ירצה למוכרם הוא מפסיד בהם ומעולם לא נמצא שיקנה אדם בגדי נדוניא ואחר זה ימכור אותם ודבר דלא שכיח הוא ובודאי לשם מתנה גמורה איכוון ולא יחזור בו לעולם ועוד דאפילו את"ל דמהרשד"ם לא דיבר אלא דוקא כשנתן לבנו דוקא אבל בנ"ד שהיה נותן ביד האם אפשר שלא זכתה מ"מ מהראיה השנית שהביא נראה דלא שנא והוא שהביא ראיה מהא דקי"ל בדין ופסקו הטור בא"הע סי' צ"ו שאלמנה שאמרה בעלי נתן לי מנה במתנה גמורה על מנת שלא יכנס בכתובתי אם היא מוחזקת במנה שיש מממון בעלה תחת ידה נאמנת במיגו דאי בעיא אמרה אין בידי כלום עי"ש. א"כ גם בנ"ד נמי כיון שהאם מוחזקת בנכסים ואין מי שיודע מה יש בידה זולתי האם והבת נאמנת האם לומר שבעלה נתנם לבתה במתנה במיגו דאי בעיא אמרה אין בידי כלום

אלא כי אחד הרואה עיניו יחזה כי דברי מהרשד"ם הם היפך דברי הריב"ש שבסי' קכ"ח האמורים לעיל דשם כתב משם הרמב"ם דאין בע"ח גובה מכסות אשתו ובניו של לוה בד"א בגדי חול אבל בגדי שבת ורגל גובה אותם בע"ח ואין צ"ל אם היה בהם טבעות וחלי זהב וכתב דיש חולקים על הרמב"ם וס"ל דמה שהאיש מזכה לאשתו ובניו מנכסיו אפילו כלי רגל ומועד מזכה להם וכתב דאפילו החולקים על הרמב"ם בבגדי שבת לא חלקו בתכשיטי זהב וכסף וכו' וכן כתב הרי"ף בתשו' ע"כ. הרי לך להדיא דבתכשיטין