ויוסף אברהם שסו

אלא ודאי נראה דסבר לה מר דהתשובות שהם הלכה למעשה יותר מדקדק בהם הפוסק והיה ראוי דבמקום שדבריו סתראי נינהו היה לנו לילך אחר התשו' אלא לפי שלא היו התשובות באחרונה אלא הפסקים נעשו באחרונה א"כ ראוי ללכת אחר הפסקים שהם באחרונה ואמרינן דודאי חזר בו ממ"ש בתשו' אף שהם הלכה למעשה דודאי בכתבו הפסקים נתחדש לו איזה דבר וחזר בו וא"כ אנן בדידן שברור לנו הדבר שהתשו' נכתבו באחרונ' ואם הם סותרין למ"ש בב"י אנו הולכין אחריהם כ"ש כשאינם סותרין ואם אנחנו קבלנו את דבריו בחיבור ב"י ובש"ע כ"ש מ"ש בתשו'. ולמה שהקשה מהרימ"ט שם ח"מ סי' ז' וז"ל וכי אפשר להיות דבר זה שבעת אשר כתב החיבור הניח שומר על פתח בית המדרש שלא ישאל אותו שום אדם וכן הקשה הרב החבי"ב שם בסי' ע"ב הג"הט אות ס"ט ולפקד"ן דלא נפלאת היא ולא רחוקה וכבר אמרו על הרמב"ם ז"ל שישב כמה שנים בהסגר בעת שחיבר ספרו וגם הרא"ש עשה כמוהו שישב בהסגר ועשה שם הפסקים ולא נודע זה לרבים א"נ אפשר שהיו שואלים ממנו שאלות והיה פושט אותם מהפסקים שלו ולא היה עושה אותם בדרך שאלה ותשובה ובמקום שעדין לא הגיע לשם בפסקים היה פושט להם מתוך הסוגיא ואין זה דבר רחוק

א"נ רוב תשובותיו חיברם בתחילה ואחר זה חיבר הפסקים וסבר ר' יהודה בנו דבמקום שדבריו סתראי נינהו אנו הולכין אחר הפסקים שהיו באחרונה ואף שבעת חיבור הפסקים נשאל כמה שאלות ואפשר שיש מהם אשר נשאל עליהם אחר החיבור והוה לן לילך אחריהם עם כל זה כיון שלא נודע לנו איזה מוקדם ואיזה מאוחר אזלינן בתר הרוב שנתחברו תחילה ואח"ך הפסקים ואזלינן בתר הפסקים ואפשר דלכן כתב מרן בי"ד סי' קס"ט וסי' ר"א דהטור בההיא דסי' ע"ב קים ליה שהיתה באחרונה ומינה אנו אומרים לדעת ר' יהודה דבמקום שמצינו שפסק הטור כהתשובה לפי דקי"ל להטור שאותה תשובה היתה באחרונה ור' יהודה שלא ידע איזו מוקדמת ואיזו מאוחרת אמר על הכל שאנו הולכין אחר הפסקים והתשובות נחשבים רובו ככלו שהם ראשונים כיון שהפסקים ברור לנו שהם באחרונה. ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה מהרש"ך ח"א סימן קל"ו על דברי מהרד"ך בית כ"ח שהרא"ש כתב בפסקים שהמשומד יורש את אביו שאע"פי שחטא ישראל הוא ואילו בתשובה כתב שאינו