ויוסף אברהם שסה

קס"ט וסי' ר"א ועוד דהו"ל להביא סיוע מדברי אחיו ר' יהודה שכתב כן בפי'. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמרן חזר בו מההיא דסימן קס"ט כי ידוע לנו הדבר שהתשו' חיברם אחר חיבור ב"י וסבר לה מר כי הטור בסי' קס"ט שפסק כדברי התשו' לפי דקים ליה שאותה תשובה דוקא נעשית אחר החיבור של הפסקים ומשו"ה פסק כמותה אבל אה"נ דבמקומות אחרים התשו' היו קודם ואח"ך הפסקים כדברי ר' יהודה אחיו ושניהם שוים לטובה. ומהרימ"ט שם בסימן ז' אסיק דכל פוסק שסותר עצמו מחיבור לתשו' בין שיהיה החיבור תחילה ואח"ך התשו' ובין בהיפך שעשאו בסוף ימיו הפסקים עיקר ע"כ. וקשה לי על דבריו דמאחר דבתחילת ימיו כתב הפסקים ואחר זה בא אליו שאלה ופסק היפך מ"ש בפסקים היאך נוכל לומר דהפסקים עיקר אחר שראה אותם ולא נראו בעיניו ופסק בתשו' להפך. ואם תאמר דאם איתא דחזר בו היה לו להסירה מהפסקים כמו שכתב מהרי"ט א"כ גם זה קשה היאך השיב להם תשובה ונתן בידם והדבר בהיפך ואין דעתו כן ועוד דגם הרא"ש עצמו אם איתא דידע אניש בנפשיה דהפסקים עיקר היה לו להסירה מתוך שאר התשובות. ונראה לומר דמ"ש מהרי"ט דהפסקים עיקר היינו לגבי דידן שלומדים בספרים ורואים שיש מהם כותבין כמ"ש בפסקים ויש מהם שכותבין כמ"ש בתשו' ועל אופן זה כתב שיש לילך אחר הפסקים כי יותר הם מדוקדקין

והנה מהרי"ל בסי' ע"ו הביאו הרב החבי"ב בסי' ע"ב הג"הט אות ס"ט כתב שיש לילך אחר התשו' יותר מהפסקים שלא היו בשעת מעשה עי"ש. מדבריו אלה נראה שהתשובות שהם הלכה למעשה יותר הם מדוקדקים מהפסקים ומעתה לפי דברי מהרי"ל יש לפשוט ספק דידן דמאחר דראינו אנן בדידן דקבלנו הוראותיו במ"ש בפסקים א"כ כ"ש מה שהורה וכתב בתשו' שהם הלכה למעשה ועוד שהם אחרונים ואף שמהרימ"ט פליג על דברי מהרי"ל וסבר דהפסקים עיקר בין שיהיו בראשונה ובין שיהיו באחרונה היינו דוקא כשהם סותרין זה את זה אבל אם אינם סותרין זה את זה שניהם כאחד. עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שמצינו לר' יהודה בן הרא"ש שכתב דכל מקום שאנו רואים דברי הרא"ש ז"ל דסתראי נינהו אנו הולכים אחר הפסקים וקשה דלמה לו לתת טעם לפי שהם אחרונים הו"ל לתת טעם דבפסקים יותר מדקדק הרא"ש