ויוסף אברהם שסב

ובודאי מרן החבי"ב דכל רז לא אניס ליה ובקי בחדרי חדרים של הפוסקים ואם היה רואה שסברא זו אינה מתקיימת אלא לגבי הנותן עצמו ולא לגבי יורשיו אחריו לא היה מעלה אותה על דל שפתיו בנדונו שהיה הענין עם היורשים ואפילו לסניף בעלמא. ועוד קשה לי על דבריהם שפסקו הדין בסכינא חריפא ולא נתנו טעם לדבר ואדרבה הס' נותנת להיפך דאם נימא שבנדון דידיה דהרב פ"האר שהיתה מלוה ביד אחרים וכשהוא בחיים המלוה אם רצה למחול אותה ההלואה למלוה היה יכול למחול אפילו בדברים בעלמא בלא קנין ועכשיו בא ליתן אותה לאיש זה וקבל עליו ס' הפוסקים והם המרדכי ובעל המאור והנמק"י ומהרי"קו שכתבו דאם הקדיש מלוה שביד אחרים הקדשו הקדש א"כ כיון שהמלוה קבל עליו סברתם ומעת שקנו מידו זכה בה המקבל בכל מקום שהיא א"כ מה להם ליורשין עמו

וראיתי למרן החבי"ב בתשובה ח"מ סי' ע"ג שכתב דאף דקי"ל הילכתא כבתראי לא אמרינן הכי אלא כשדברי הראשונים באו על ספר מפורסם וידוע אבל מה שנמצא כתוב בתשו' גאון ז"ל ולא עלה זכרונו על ספר ידוע אפילו שימצא פוסק אחרון שיפסוק היפך הגאון הקודם לו איכא למימר דלא שמיע ליה לפוסק אחרון את דבריו ואי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה וכן תפסו כל האחרונים ובנ"ד הדבר ברור שתשו' מהר"י קארו ומהר"ם מטראני לא נתגלו בימי מהרשד"ם ומהר"א חסון ואי הוה שמיע להו הוו הדרי בהו עי"ש. ומזה נלמוד בנ"ד במכ"ש דאף מהרשד"ם שהיה בזמן מרן והמבי"ט כתב עליו הרב החבי"ב שלא ראה תשובת מרן והמבי"ט ואילו ראה אותם היה חוזר בו כ"ש הרב פ"הא אילו היה רואה תשובת מרן החבי"ב דסבר לה מר דאפילו לגבי יורש יכול לקבל עליו ס' המקיים המתנה שהיה חוזר בו מדבריו אכן בימיו עדין לא נדפסו ש"ות בעי חיי ורב הזמן ביניהם וחכמתו ובקיאותו כל הפוסקים הודו ואמרינן אי הוה שמיע ליה הוה הדר ביה ואף שהרב פ"הא נסמך על דברי מהראנ"ח כבר כתבנו דאין דומה לנ"ד כלל

עוד ראיתי למרן החבי"ב בכנ"הג ח"מ סי' כ"ה הג"הט אות ל' שכתב דלא אמרינן קי"ל אלא היכא דלא קבלו עליהם ס' הפוסק אבל במקומות שנהגו לפסוק כהרמב"ם או כהרא"ש אין המוחזק יכול לומר קי"ל הרדב"ז ח"א סי' קי"ו. אמר המאסף