ויוסף אברהם שסא

דיינות מצינו שיוכל לקבל עליו ואפילו ג' רועי בקר גם מצאתי למרן ז"ל בתשו' בס' אבקת רוכל סי' ר"א שכתב דכיון דקבלום הציבור עליהם אפילו לדעת רש"י והתו' יכולין לדון ולהורות ואין שום אדם יכול לעכב על ידם ואפילו שהם פחותים ממ' ואפילו לא הגיעו להוראה ע"כ. ואם איתא דהבנים שלא קבלו יכולין לומר אנחנו לא נקבל א"כ איך פסיק ותני ואין שום אדם יכול לעכב על ידם הרי הבנים שלא קבלו יכולין לעכב על ידם כי יאמרו אנחנו לא נקבל ואין לומר דשאני הכא דהציבור קבלו אותם דהא כיון דמצד קבלה נגעו בה ולא מצד הסכמה שהסכימו מה לי ציבור מה לי יחיד כיון דמצד קבלה נגעו בה. ומה מאוד יש לתמוה על הרב פ"הא שכתב בחלק ראשון דף ס"א דהא דמועיל קבלת הפוסק דוקא לגבי דידיה אבל לא לגבי יורשיו והביא חילוק זה בלתי שום ראיה מדברי הפוסקים. ואני הדל לפי מיעוט ידיעתי בדברי הפוסקים לא ראיתי לפוסקים אחרונים שיביאו חילוק גדול כזה והוא היפך סברת הנותן שהיה הממון שלו ולא יביאו לו סמוכות מדברי הפוסקים ודוחק לומר שסמך עצמו על מה שכתב בח"ב דף נ"ט ע"ב שהביא ראיה מדברי מהראנ"ח נ"ח ח"א סי' ס"ו. ועוד דאם איתא כמ"ש הרבנים הנז' דכיון שנפלו הנכסים קמי היורשין נעשה הממון שלהם ויכולין לומר אבינו קבל עליו ס' הפוסק ואנחנו לא נקבל א"כ גבי נאמנות שהאמין למלוה כשני עדים ובא להוציא היום הממון מתחת ידם יאמרו היורשין אם אבינו קבל אותך כשני עדים אנחנו לא נקבל אותך כלל כי היום הממון ברשותינו וכבר יצאו מרשות אבינו המת ואפי' אבינו קבל עליו סברת שני גדולים מהפוסקים עכ"ז כיון שלא קבעו הלכה כמותן יכולין לטעון אם אבינו קבל אנחנו לא נקבל כ"ש לגבי המלוה שהוא איש בעלמא ואפשר שאביהם פרע לו ועכשיו בא לגבות מהם פעם שנית שיכולין לטעון אנחנו לא נאמין אותך

ובר מן דין כבר מצאנו ראינו למרן החבי"ב בתשו' ח"מ סימן קס"ה שנשאל מגביר אחד שצוה שיכתבו. לו שטר מתנה מהיום ולאחר מיתה ושלא יהיה בו שום עירעור וכתוב בשטר ההוא שאפילו יהיה מחלוקת בפוסקים תתקיים לדעת המקיימה והשיב שמתנה זו שרירה וקיימת ואין בה שום פקפוק ועירעור וזכו מקבלי מתנה נחלה בלי מצרים וכ"ש בנ"ד שהגביר הנז' פירש דבריו ואמר שרוצה שתהיה מתנה זו קיימת על דעת הפוסק המקיימה עי"ש.