ויוסף אברהם שס

ולומר ופיסול עדים זה עליו ועל יורשיו אלא ודאי נראה דדוקא גבי נאמנות דאמדינן דעתיה דלגבי דידיה אינו מעיז ולגבי יורשיו מעיז אבל בשאר מקומות הכל שוה האב והבן לפי דכיון דהאב שהיה הממון שלו קיבל ס' הפוסק ונתחייב בקבלתו א"כ גם יורשיו אחריו חייבין לקבל מה שעשה אביהן ולכן הרשב"א ז"ל לא הוצרך לבאר זה בדבריו

והנה נדון דידן קבלת ס' הפוסק אפילו שהוא יחיד נגד רבים לגבי המתחייב עצמו לא נפלאת היא ולא רחוקה ועיקרא בירושלמי הביאה הרב החבי"ב בסי' ג' הג"הט אות ט' ר' אבהו הוה דאין בלחודוהי א"ל תלמידיו למדתנו רבינו אל תהי דן יחידי א"ל כיון דאנן יתבינן ואנא בלחודוהי ואינון אתיין ודיינין קמאי כמאן דמקבלין עליהון דמי וכתב הרב החבי"ב ושמעינן מינה דלא בעינן קבלה בפי' אלא כל שהוא יושב ודן ובאים לפניו לדין קבלה הוי עי"ש. הרי משמע דכל שקבלוהו עליהם אע"פי דקי"ל אל תהי דן יחידי עכ"ז ע"י הקבלה יכול לדון יחידי וכן פסק מרן בש"הט סי' ג' ס"ב פחות מג' אין דיניהם דין ואפילו לא טעו אא"כ קבלו עליהם בעלי דינין וכ"כ ג"כ בסי' ח' שכתבתי לעיל וכ"כ בסי' ל"ג סי"ח ובסי' ל"ז סכ"ב גבי עדים ונראה דמזה הירו' כתב הרדב"ז שהבאתי לעיל על הרמב"ם דכיון דאתריה הוא הוי כאילו קבלוהו עליהם ומדבריו נראה שאפילו היו רבים חולקין עליו כיון דאתריה הוא כקבלוהו דמי ולכאורה קשה דנראה מדבריו דאפילו לא קבלוהו עליהם בפי' ויקשה דאם לא קבלוהו מאי נפקא מינה אם אתריה והוא יחידי אכן ע"פי הירו' א"ש דכיון דבאים לפניו מאליהם הוי כמו קבלוהו ולכן דן אפילו יחידי. ועכ"פ נראה מכל זה דבקבלוהו בפירוש ליכא מאן דפליג דאפילו יש חולקין עליו כיון דקבלו סברתו אפילו שהיא יחידית חייב לקבל עליו ומעתה יש לתמוה על הרב זל"א שכתב דהרב ב"ד מ"ש וצ"ע לדינא לפי שהרדב"ז שינה את טעמו בסי' תל"ג וכתב דעכ"ז יכול לומר קי"ל והתימה ממנו דאיך יכול הרדב"ז לפלוג על דברי הירוש' ועל דברי מרן הנז' שהוא מוסכם מכל הפוסקים וגם הרב ב"ד עצמו איך אפשר שנאמר כן בדעתו ויהיה נגד כל דברי הפוסקים הנז' באופן שלא ידעתי טעמו של דבר מ"ש הפ"הא והרב פ"האר דכיון שהוא בריא והממון שלו והוא רצה ליתנו לאיש ההוא וקבל עליו ס' הפוסק המקיים המתנה ואפילו שהוא יחיד והרי גבי