ויוסף אברהם שנט

דכיון דהיו באים ועומדין לפניו לדין הוי כאילו קבלוהו עליהם ושוב אין יכול לטעון קי"ל נגד דבריו. ולכאורה קשה הקבלה זו היה לנו לומר שלא תועיל אלא דוקא בחיי הרמב"ם שעמדו לפניו לדין וקבלו סברתו אבל דורות הבאים לא היה להם לקבל סברתו ואי משום דבדורות הבאים נהגו להורות כוותיה הרי בסי' רפ"א הנז' לא נקיט לה משום מנהג שנהגו כוותיה אלא משום דאתריה הוא אלא ודאי נראה דכיון דאתריה הוא וקבלו סברתו נמשכה הקבלה עד כמה דורות ועד היום דסתם כל אדם מסכים לדעת אביו משום דכתיב ואל תטוש תורת אמך ומינה דגם בקבל עליו ס' הפוסק אפילו שהוא יחיד נגד רבים גם בניהם חייבין לקבל מה שקבל אביהם. ועוד כי מצינו למרן בסי' ח' בב"י והביאו מור"ם והוא מתשובת הרשב"א שכל ציבור יכולין לקבל עליהם בית דין שאינו ראוי מן התורה עי"ש. ואם איתא לדברי הפ"הא והרב פ"האר הו"ל לבאר שם שאם מת אחד מהמקבלין בניהם אין חייבין לקבל כי יכול לומר אבי קבל ואני לא אקבל את דבריהם ולא מצינו חילוק זה בשום פוסק ואין לומר דשאני הכא שכל הציבור קבלו אותם וכמו שכתב קודם זה וכיון שקבלום עליהם בני העיר אין אחר יכול לפוסלן שהרי כתב מור"ם לדעת אנשי העיר וכיון שזה הבן היום גדל ולא קבלו יכול לפוסלו אלא ודאי נראה שהקבלה נמשכת גם לבניהם אחריהם ולכן לא הוצרכו לבאר זה בדבריהם

עוד יש להביא ראיה לנ"ד מההיא דהרשב"א שכתבתי דעשה תיקון למודעא שיפסול עידי המודעא וכענין שאמרו בנאמנות עי"ש. ובענין המודעא מצינו לכמה פוסקים שיצאו לחלק בדעת הרשב"א כמה חילוקים ולא מצינו לשום פוסק לא מהראשונים ולא מהאחרונים לומר דהמודעא אינה מועילה אלא דוקא גבי המתחייב עצמו שקבל על עצמו שיהיו אותן עידי המודעא פסולין אבל לא לגבי בניו לפי שיכולין לומר אבינו פסל וקבל על עצמו שיהיו אותם עדים פסולים ואנחנו לא נקבל ולא אישתמיט שום פוסק לחלק בהכי ועוד שהרי השוה פיסול העדים לנאמנות וגבי נאמנות כבר כתבנו דהא דצריך לבאר שהנאמנות גם על יורשיו לפי שלגבי יורשיו מעיז הא אילו לא היה טעם זה היתה הנאמנות מועילה גם גבי יורשיו ועוד דאלת"ה א"כ כמו גבי נאמנות צריך להזכיר יורשיו בפירוש ובלא"ה לא סגי א"כ גם גבי מודעא היה לו להרשב"א לתקן