ויוסף אברהם לה

ולעיקר קושית הרב ב"ש נראה לתרץ והוא כי חילוק ואומדנא יש כאן דבשלמא כשהיה בחיים שהבת אין בידה כלום אלא מה שנותן לה אביה ודעתו להקנות לה בכל כוונתו כדי שלא תתבייש בפני שאר הבנות ואין לה מקום אחר להתפרנס כ"א מאביה דוקא אבל לאחר שמת שאז הבת נעשית יורשת לכל ממון אביה ואז באותו עת ירשה נכסי אביה ויש בידה ממון כמו שנדר לה א"כ אמדינן דעתיה דאין לזכות לבתו בתרתי במתנה ובירושה כיון שעכשיו יש בידה ממה להתפרנס ומעתה גם מה שהקשה מההיא דהרא"ש ל"ק ולא מידי דבשלמא ההיא דהרא"ש שהיה שם קנין ובאים אנו לבטל המתנה לגמרי ולחזור בו משום אומדנא דאם עמד חוזר משו"ה בעינן אומדנ' ברורה כי שמא יש לו נכסים במד"ה אבל בנ"ד אם אנו מבטלין מתנתו ודבריו אין הבעל מפסיד כלום בזה כי עדין לוקח אותו סך עצמו בתורת ירושה משא"כ בההיא דהרא"ש שצריכין לבטל הענין לגמרי משו"ה בעינן אומדנא ברורה. ומהתימה מהרב שער המים שהביא סברא זו לעיל ואיך לא דחה בה קושית ב"ש בזה כי חילוק גדול יש בין ההיא דהרא"ש לההיא דמהריב"ל

עוד נראה להביא ראיה לנ"ד שזכתה הבת במה שהכין לה אביה והוא ממה שכתב מהרשד"ם ח"מ סי' שמ"ב שנשאל על יעקב שהיה קונה תכשיטין לשם בנו לסיוע נישואיו והיה שמעון מקבלם מידו ומניחם בארגז שלו המיוחדת לו בבית אביו ומת יעקב ובאו אחיו לחלוק עמו בתכשיטין ההם והשיב דאע"ג דהטור כתב בח"מ סי' ר' כליו של לוקח ברשות מוכר אי א"ל זיל קני קנה ואי לאו לא קנה וכו' התם טעמא משום הקפדה דאדם מקפיד על מקומו ובנ"ד דודאי האב אצל בנו ליכא קפידא קנה עכ"ל. א"כ נראה דבנ"ד נמי שהיה נותן לה בגדים ותכשיטין אע"ג דשם בבית אביה מנחת אותם מ"מ כיון שהוא אביה מסתמא אינו מקפיד על מקומו ולא הוי כליו של לוקח ברשות מוכר. ואע"ג דהתם דוקא שהיה נותנם לבנו ובנו היה מניחם בארגז שלו אבל בנ"ד שהיה נותנם לאם הבת ולהבת ולא היו מניחים בארגז המיוחד להם מ"מ נראה דלא שנא שהרי שם בנדון מהרשד"ם טען הבן הבכור כי אמו אחר שמת אביו מסרה אותם ליד בנה והבן טען כי מיד אביו קבלם ובתשובתו הרמת'ה לא השיב כלום על זה כי נראה דס"ל דכיון