ויוסף אברהם שנז

לפ"ז השטר נתבטל לגמרי כי יאמרו היורשין אנחנו לא נקבל את דבריו ומאי אהניא לן לגבי הנותן שלא יחזור בו כיון שבחייו לא זכה בשום דבר ועיקר הזכייה לאחר מותו ואחר מותו יאמרו המושלים בממון אנחנו לא נקבל ונמצא לפי זה שהשטר בטל לגמרי ואדרבה היה לנו להחזיקו בכשרות כדברי הראשונים הנז' ואז לא יוכלו היורשין לטעון קי"ל כנגד הפוסקים הראשונים אשר זכרנו ולבטל השטר לגמרי ועוד דבנדון דידן כבר כתבנו שידוע ומפורסם הדבר ואין בו ספק כי כל כוונת המקבל ס' הפוסק בשביל היורשין שלא יערערו על המתנה וא"כ הוי כמו נאמנות שאם כתב עליו ועל יורשיו אז גם היורשין בכלל

ויתכן לומר דגם הרב פ"הא והרב פ"האר לא כתבו חילוק זה אלא במקום שיש צדדים בלא"ה להכשיר את השטר כמו בנדון דידהו אבל במקום שלא יש כ"א סניף זה בלבד ומצידו אנחנו באים לפסול את השטר לגמרי בכגון זה ודאי לא כתבו הרבנים הנז' שיש לפסול את השטר

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש מהרלב"ח סי' ל"ו דף ח"ן ע"ד וז"ל מפורסם לכל הוא כי כל תנאי שהוא נגד הדין ראוי שיבוא מפורש מאוד בלשון השטר ובאופן שיובן שכך קבלו עליהם המתנין ואם אפשר לפרש הלשון באופן שלא יהיה נגד הדין שראוי ומחוייב לפרש כן וכו' וא"כ בנדון שלפנינו אם נאמר שפירוש בחייו ובמותו ר"ל בחיי הבעל כל זמן שתרצה לגבות כתובתה אפי' קודם הגירושין הוא כנגד הדין דכתובה לא ניתנה ליגבות מחיים ומנין לפרש כן שאם כוונת המתנין כן היתה היה להם לכתוב יותר מבואר וכדי שיפורש הלשון כפי הדין נפרש שבחייו הכוונה כשתתגרש ובמותו כשתתאלמן ולגבי היבם כשתחלוץ תטול כתובתה או ימות היבם עי"ש. מדבריו אלה נראה שאם ביאר דבריו להדיא בלתי להסתפק כלל שפי' להדיא שבחיי היינו אפילו בעודה תחתיו ואפילו שהוא כנגד הדין כי לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים עכ"ז כיון שפי' דבריו להדיא והתנה כן בפי' כל דבר שבממון תנאו קיים. ומינה גם גבי יבם שהוא ירש נכסיו אם רצתה לגבות כתובתה בחיי היבם יכולה לגבות ואין היבם יכול לטעון אם אחי קבל עליו והתנה על עצמו שלא כדין אני לא אקבל עלי דבר זה אלא חייב לתת לה כתובתה אפילו בחיי היבם כיון שביאר דבריו להדיא וא"כ נראה דאפילו בנדון זה שהתנה על