ויוסף אברהם שנו

יכולין להשביעו ומזה נראה דגם לגבי נדון דידן אם קבל עליו ס' הפוסק המקיים את דבריו עליו ועל יורשיו דגם היורשין חייבין דמאי שנא ולא גרע מנאמנות עליו ועל יורשיו. ובנדון דידן ידוע לכל רבני אר"ץ וחכמיה וסופריה שכל כוונת המקבל עליו סברת הפוסק המקיים מתנה לאו משום עצמו דהנותן כותב זה שלא יחזור בו כי דבר זה לא יעלה בדעתו בשום זמן אלא עיקר קבלה זו משום יורשיו לפי שהוא חושש על המקבל מתנה שלא ישטמוהו בעלי חצים המשתעשעים בסתירת שטר המתנה והם תמיד מחפשין בספרן של הפוסקים למצוא מהם שנים המסייעים אותן ויאמרו היורשין שהם מוחזקים ויאמרו קי"ל כוותייהו ולכן להוציא מלבן דבר זה כותב שקבל ס' הפוסק המקיים דבריו אפילו שהוא יחיד נגד רבים וידוע לכל שכל כוונת הנותן לאו משום הוא עצמו שלא יחזור בו אלא כל כוונתו בשביל היורשין שלא יטענו קי"ל וא"כ הוי כאילו פירש שקבלה זו עליו ועל יורשיו אחריו וא"כ הוי כמו נאמנות שפירש עליו ועל יורשיו אחריו וכ"ת דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דמי יאמר אם כיון הנותן עליו ועל יורשיו דא"כ הו"ל לפרש אכן אם נאמר דלהכי כיון הנותן נתבטל השטר לגמרי לפ"ז ומצינו להרב המגיד בפ' כ"ג מה' מלוה ולוה שכתב וז"ל מכאן יש ללמוד שאע"פי שאמרו יד בעל השטר על התחתונה היינו דוקא בדבר שיש לו שני פנים ואינו סותר עיקר השטר לומר שנכתב שלא בכשרות אבל בדבר שיש לפסול ולהורע את השטר מעיקרו אדרבה מעמידין השטר על חזקתו שהוא כשר והבא לפסול את השטר עליו הראיה וכ"כ ר"ח והר"ש והרמב"ן והרשב"א ע"כ. וכן פסק מרן בש"הט סי' מ"ב ובספרו אבקת רוכל סי' פ"ג. עוד מצינו להריב"ש סי' תי"ג שכתב שלעולם יש לנו לתלות בכל מה שאפשר להכשיר השטר אפילו בדרך רחוקה. עוד כתב בסי' ת"פ אבל לבטל השטר מעיקרו כמו בנ"ד שאם היה כמו שאמרו היתה המתנה בטילה ואין אומרים בזה יד בעל השטר על התחתונה ע"כ. מכל הדברים האלו נראה שאין לפרש השטר שלהכי כיון ונפסול השטר ונבטל המתנה אלא יש לנו להעמיד השטר בחזקת כשרות וא"כ בנ"ד שכתוב בו וקבל עליו ס' הפוסק בשטר שכתוב בו גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ועיקר המתנה שתגיע ליד המקבל הוא לאחר מיתה וא"כ אם נימא כמו שכתבו הרב פ"הא והרב פ"הץ דהקבלה אינה מועלת אלא לגבי דידיה ולא לגבי יורשיו אחריו א"כ