ויוסף אברהם שנג

עמ"ש בב"י משם הג"א שכתב אבל אם אמר בסתם הנני מודה לך בקנין בפני עדים שאני חייב לך לא ידעתי על מה יחול וכתב עליו מרן בבד"ה שכיון שהוא מודה שחייב לחבירו מנה נכסיו משועבדים לו ונוטל קנין על שיעבוד נכסיו שמקנה לו נכסיו לשעבדם עכ"ל. מדבריו אלה נראה דכיון שהוא מודה שמתחייב לחבירו מנה ונוטל קנין על זה מיד נשתעבדו נכסיו ואפילו שהוא לא הזכיר בפיו שהוא משעבד נכסיו א"כ גם מי שנתחייב לתת לחתנו סך כ"וך בעת הנישואין וקנו מידו על דבר זה מיד נשתעבדו נכסיו לחתנו ולכן באופן זה שיש שעבוד נכסים גם היורשין חייבין אליבא דכ"ע

ומעתה לפי דברי מרן הנז' אשר כתב בבד"ה דכיון שנתחייב בקנין ומודה שהוא חייב לו נכסיו הם משועבדים לחבירו יש לתמוה על דברי שער המים הנז' שסתר לדינו של מרן שבתשו' לפי שלא קבלנו הוראותיו שבתשו' ולכן כתב שטוב לפשר וקשה איך אשתמיטתיה דברי מרן שבבד"ה הנז' שנראה מהם שכיון שחייב עצמו וקנו מידו נשתעבדו נכסיו ובמקום שיש שעבוד נכסים לפי דעת הרב בני יעקב ורבו מהרי"א שגם היורשין חייבין ומוציאין מהם וא"כ לפי דבריו דלא קי"ל כדברי מרן שבתשו' מ"מ דבריו שבבד"ה אין מי שיכחיש אותם וא"כ לפי האמור אם היה שם חיוב שבכללם שעבוד נכסים אפילו שיש מי שחולק בדבר כיון שקיבל עליו ס' הפוסק המקיים דבריו חייבין גם יורשיו אחריו בחיוב ההוא. אכן כל זה אם יש שם חיוב אכן אם נתן מתנה בלתי שום חיוב אלא לשון מתנה וקבל עליו ס' הפוסק יש להסתפק אם חייבין גם היורשין בזה

ונראה להביא ראיה לזה כי הנה נודע מדברי הרדב"ז אשר זכרנו לעיל כי עיקר הראיה בקבלת הדיינין היא מההיא דנאמן עלי אבא או אביך וגם למדנו מדברי הרשב"א דלעיל גבי מודעא שמועיל פיסול העדים וכענין שאמרו גבי נאמנות וכתב הרא"ה בס' גו"ר הנז' דהוי כמו דור לי בחיי ראשך והפטר דנראה מזה דהכל עולה בקנה אחד ממשנה הנז' וכן נראה ג"כ מדברי הטור שהביא דין הנאמנות בסי' כ"ב גבי דיינין וטעם אחד להם דכיון שהוא דבר שבממון תנאו קיים. וגבי נאמנות מצינו למרן בסי' ע"א סי"ז שכתב בד"א דמועיל הנאמנות לפוטרו משבועה בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת הלוה ובא לגבות מיורשיו לא מהני אלא א"כ פירש שפטרו גם מיורשיו שאז גובה בלא שבועה