ויוסף אברהם שנא

מתחייב ומשעבד עצמו לתת לו מעות או קנויים לנדונייא ואפי' לא היו לו בעת החיוב חייב לתת לו כשיכנוס ואם מת חמיו קודם שכנס חייבין היורשין לתת לו מנכסיו עי"ש. הרי להדיא דזה היפך דברי מהראנ"ח שכתב שאין היורשין חייבין אלא ודאי נראה כדכתיבנא לעיל דשאני נדונו של מהראנ"ח שהוא בקום עשה ונדון דמרן דומה לההיא דהפ"הא שחייב עצמו לתת לשבויה כשתנשא שלפי דברי מרן חייב לתת לה כשתנשא ואף שהיא מתנה מסותרת מ"מ הוא קבל על עצמו ס' הפוסק ונתחייב בקיומ' וגם יורשיו אחריו דכיון שהוא עצמו נתחייב ואינו יכול לחזור בו גם יורשיו אחריו נתחייבו בחיובו כיון דכבר זכתה השבויה בחייו ולכן נראה דנדון הפ"הא הוא דומה לדברי מרן שבתשו' ואין דומין לדברי מהראנ"ח כלל כאמור לעיל. ומדברי הרב פ"הא נראה דבמקום שיש שיעבוד נכסים מתחייבין גם היורשין שכן כתב שאין בידו לחייב להיורשין כל שלא היה שם שיעבוד נכסים מדבריו אלה נראה שאם היה שם שיעבוד נכסים היו היורשין חייבין ולכאורה קשה דספיקו היה שם שהיתה מתנתא טמירתא והוא קבל עליו ס' הפוסק המקיים דבריו ואפילו שהוא יחיד נגד רבים וא"כ מה הועיל לו במה ששעבד נכסיו וקבל עליו ס' הפוסק והלא יכולין היורשין לומר אם אבינו קבל אותו פוסק אנחנו לא נקבל אותה ס' אלא ודאי נראה דסבר לה מר דבעלמא קיימא לן דאם הנותן שיעבד נכסיו למקבל שחייבין גם יורשיו לפרוע בעדו דאם הוא מת הנכסים קיימין וא"כ האיש ההוא ששעבד נכסיו וקבל עליו ס' הפוסק הוא הרשב"ש ודעימיה שסוברים דגבי עני ליכא מתנתא טמירתא ובעת שנתחייב ושיעבד נכסיו כבר זכו העניים מחיים ונתחייבו יורשיו לפרוע בעדו לאותן עניים. ונדון הפ"הא שם לא היה שעבוד נכסים ולכן כתב שיכולין היורשין לומר אבינו קבל ס' הפוסק ואנחנו לא נקבל והפ"הא אזיל בשיטת מהרשד"ם סי' של"ג דפליג על דברי מרן שבתשו' סי' י"א הנז' שהעלה שם מהרשד"ם דאין חייבין היורשין דכיון שמת פקע חיוב האב ונפלו הנכסי' לפני היורשין ובנדון הפ"הא הנז' ג"כ שצוה לתת לשבויה כשתנשא אם לא היה שם שעבוד נכסים היו היורשין פטורין כדברי מהרשד"ם אכן אם היה שם שעבוד נכסים אף היורשין חייבין אף לדעת מהרשד"ם וכן ראיתי להרב בני יעקב בדף צ"א שכתב דלא פליג מהרשד"ם על דברי מרן אלא דוקא במי שקנו מידו ולא שיעבד נכסיו אבל מי ששעבד נכסיו לחיוב זה