ויוסף אברהם שנ

הוא יכול לחייב עצמו אבל לא ליורשיו אחריו אבל בנדון הפ"הא אין בה חיוב קום עשה וכתב על עצמו שקבל על עצמו סברת הפוסק המקיימה והו"ל כאילו אמר וקבלתי על עצמי ס' הרשב"ש ודעימיה שכתבו דאם המקבל עני אפילו מתנתא טמירתא קנה וכבר זכו בה העניים בחייו בעת צוואתו ואפילו שעדין לא הגיעו לידו הנכסים דאלת"ה למה לו למהראנ"ח לתת טעם לפי שהוא בקום עשה אפילו שאין בה קום עשה מ"מ יכולין היורשין לומר אבינו נתחייב ואנחנו לא נתחייב ודמיא לזה מי שחייב. עצמו וקבל עליו סברת הפוסק שאין יכול לחזור בו שיכולין לומר אבינו קבל ואנחנו לא נקבל ולמה לו לתת טעם לפי שהוא קום עשה אלא ודאי נראה דלא כתב כן מהראנ"ח אלא בנ"ד שאביהם מכר קרקע לגמרי וקיבל הדמים ואח"ז הטיב חסדו עמו וחייב עצמו שבעת אשר יחזיר לו הדמים וימכור לו מחדש ויכתוב לו שטר וחוג"ית ועל אופן זה כתב מהראנ"ח שאין יכול לחייב ליורשיו לחזור ולמכור ולכתוב לו שטר מחדש שהוא בקום עשה כי אין חייבין לקיים את דבריו באופן זה. ועוד כי בנ"ד איש זה כתב גופא מהיום ופירי לאחר מיתה ומצינו להרשב"ש סימן קל"ג שכתב דאם כתב לו גופא מהיום ופירי לאחר מיתה דדין פשוט הוא אליבא דכ"ע שקנה הגוף מעכשיו וקנה אותו בכל מקום שהוא אפילו שעדין לא בא לידו עי"ש. וא"כ בנדון הפ"אה הנז' שהיה הספק במתנתא טמירתא אכן הנותן קיבל עליו ס' הפוסק הוא הרשב"ש שכתב הרב החבי"ב בסי' רמ"ב משמו דאם המקבל איש עני אין בו משום מתנה טמירתא וכבר קבל עליו ס' הפוסק המקיים המתנה ואפילו שהוא יחיד ומעת שצוה הש"מ לתת לו המתנה כבר קבל עליו ס' הפוסק וזכה העני במתנה ההיא בכל מקום שהיא ונשארה אצלו ואצל יורשיו כמו פקדון וחייבין היורשין להחזיר הפקדון וא"כ מה מקום לומר שהיורשין יכולין לומר אבינו קבל ואנחנו לא נקבל ואחר שזכה כבר בחיי הנותן היורשין מי הכניסם בתגר זה והמקבל אינו מבקש מהם כי אם הפקדון אשר הפקד אתם לפי שכבר זכה במתנה מעת שקנו מידו ולא היה יכול לחזור בו

ויש להביא ראיה לנדון הפ"הא והוא כי נדונו היה שצוה בעת מותו שיתנו לשבויה לצרכי נדונייתה וקיבל על עצמו סברת הפוסק המקיימה ומצינו למרן ז"ל בתשו' סי' י"א גבי פוסק מעות לחתנו בעת שיכנוס לבתו ומת חמיו קודם שכנסה והשיב שהוא