ויוסף אברהם שמט

וכ"כ הרב כהונת עולם סי' כ"א וכ"כ הרב בני אברהם חח"מ סי' קט"ו וכ"כ החיד"א ז"ל בס' טוב עין ח"מ סי' מ"ב וז"ל עוד נהגו לכתוב בשטרות שהוא מקבל סברת הפוסק אשר לפי דעתו מתקיים השטר ועיין תשו' הרדב"ז דפוס ליוורנו סי' קי"ו עי"ש באופן כי מצינו שלמים וכן רבים דס"ל דהיכא דקבל בפי' ס' הפוסק יחיד נגד כל הפוסקים ואפילו שהיא סברא זרה קבלתו קבלה להתחייב בה ואפילו שהיא נגד דברי מרן הקדוש ז"ל וכל אלו הדברים הנאמרים לעיל הם פשוטים ואין צריכים לפנים ומה שכתב הב"ד וצ"ע לדינא כמש"ל שאין לנו ליתן לו עצה שיקבל כי אפשר שאין רוצה בזה בלבו משא"כ אם מאליו בקש זאת ורוצה לאבד ממונו

אכן יש לבע"ד לחלוק ולומר דלא כתבו הפוסקים הנז' שמועיל הקבלה אלא דוקא גבי הנותן עצמו שאם כתב כן לחבירו שאין יכול לחזור בו אבל אם מת המתחייב ובא להוציא מיד היורשין בטענה זו אם יכולין היורשין לטעון אבינו קבל עליו סברת הפוסק ההוא ואנחנו לא נקבל הסברא ההיא צריכין אנו לדעת אם יש ממש בדבריהם. וראיתי להרב פרי האדמה ח"ב דף נ"ו שנשאל בש"מ שצוה כמה צוואות ומכללם צוה שיתנו לשבויה אשר פדו אותה במצרים שתנשא מנכסיו ויעשו לה כל צרכי נישואיה וכו' ואף אם יהיה מחלוקת בפוסקי' תתקיים כדע' הפוסק המקיימ' ובדף נ"ט ע"ב כתב בתשובתו שאפילו כתוב כן אין בזה כדאי להוציא מן היורשין כי אף אם נניח במונח כי חיוב זה מועיל אליו מ"מ אין בידו לחייב ליורשיו כל שלא שעבד את נכסיו וכמ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ס"ו וכ"כ ג"כ בספרו הא' פ"הא דף ס"ב ע"ד שהיה כתוב בשטר ההקדש שקבל על עצמו סברת המקיים ההקדש אפילו יהיה יחיד נגד כל חכמי ישראל וא"כ בנ"ד הפוסקים הנז' הם המדברים דמצי להקדיש מלוה שביד אחרים והקדשו הקדש ומכח זה זכה ההקדש אשר ביד הפקידים. ברם גם מזה אין בו תועלת דאין מועיל קבלה זו כי אם על עצמו לא להוציא מיד יורשיו עי"ש וכ"כ הרב פרי הארץ ח"ב ח"מ ס"סי ט"ו. ולפקד"ן דמה שהביא ראיה הפ"הא מדברי מהראנ"ח דסי' ס"ו אין משם ראיה כלל דהתם נדונו היה שמכר קרקע לחבירו והטיב חסדו עמו שאם יחזיר לו דמי המכר שיחזור וימכור לו מחדש ויכתוב לו שטר וחוג"ית בכל חזוקי סופר ועל זה השיב מהראנ"ח שאין יכול לחייב ליורשיו שאין יכול לחייבם בקום עשה שיכתבו שטר ויעשו מכר מחדש ודוקא