ויוסף אברהם לד

ע"מ שתנשא בחייו וראיתי להרב בני שמואל סי' ט"ו שהקשה על דברי מהריב"ל הנז' ממה שכתב הרא"ש בפ' מ"ש דף קמ"ח גבי ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד אינו חוזר חיישינן שמא יש לו נכסים במד"הי וכתב הרא"ש והא דחיישינן מספיקא לאפוקי ממונא ה"ט משום דיש כאן מתנה גמורה בקנין אלא דמחמת האומד אמרינן דאם עמד חוזר והאי אומדנא לא אמרינן אלא היכא דבריר לן בודאי דהוי מתנה בכל נכסיו אבל היכא דמספקא לן לא אמרינן אומדנא וכו' א"כ בנ"ד כיון דאיכא מתנה גמורה בקנין משום ספק אומדנא שמא אין דעתו שיזכו במתנה ובירושה וכו' אין לנו לבטל מעשיו. עוד הק' דאמאי ניזיל בתר אומדנות חלושות לבטל מתנה שנעשית בקנין. וראיתי להרב שער המום בסי' ט' שכתב ולעד"ן דיש לחלק דלא כתב הרא"ש דלא אמרינן האומדנא אלא היכא דבריר וכו' היינו משום דמסתמא כל המחלק נכסיו אדעתא דמתנה יהיב כשימות משו"ה בעינן שתהיה האומדנא ברורה כדי שיוכל לחזור אבל בהא דהן הדברים הנקנים באמירה והיינו טעמא משום דהא מתחתני אהדדי א"כ כשלא נמצא זה בחיתון והרי הוא מת בהא אמרינן דלא נתן אלא כדי שתנשא בחייו והתם שאני דכל הנותן במתנה יהיב עי"ש. ולפקד"ן דאין זה חילוק דהא יש לדקדק ע דברי הריב"ל דאמאי לא הביא ראיה להאומדנא שלו משום דהא דקנו באמירה בעלמא משום אהבת החיתון א"כ כשלא נמצא בחיתון לפי שמת אז אמדינן דעתיה דלא הקנה לה אלא כשימצא בחיתון ולא מת. ועוד יש לדקדק בדברי הש"ס דאמאי קאמר בההיא הנאה דקא מתחתני אהדדי והרי עתה לא התחתנו והו"ל בההיא הנאה דבעו. להתחתוני אכן נראה פשוט כיון דקדשו ונתקשרו הרי כאלו התחתנו כיון שאין יכולה לינשא לאחר והשתא אידחייא ליה חילוקו כיון שקדש בתו הרי נתחתן עמו וקיבל ממנו הנאה וא"כ כשמת האב ולא זכתה במה שנתחייב לה מאי אומדנא איכא הכא. ועוד קשה לפי חילוקו דא"כ גם בהשיא בת בחייו אמאי אמדינן דעתיה שכך רצונו ליתן אימא דוקא בראשונה שהיה חי ולאהבת החיתון נתן לה כ"כ נכסים אבל בשניה שכבר מת ולא נמצא בחיתון אין דעתו ליתן לה כ"כ כמו בראשונה ומנ"ל שכן דעתו גם בשניה אלא ודאי נר' פשוט שאין זה חילוק דהאי סברא דאגב דבעו להתחתוני שייכא אפילו היכא דמת האב: