ויוסף אברהם שמה

אתריה לא מצי למימר קי"ל כפ' שהרי כל השטרות וההלואות לדעת אותו פוסק נעשו והוו כאילו קבלו עליהם עי"ש. ואם הרדב"ז כ"כ בסתם שהסופרים כותבין בסתמא על דעת אותו פוסק אשר נהגו באותו מקום כוותיה כ"ש הוא כשכותב בפי' בשטר שמקבל עליו לדון כס' אותו פוסק המאשר והמקיים אותו שטר דודאי כיון שקבלו עליו בפי' קבלתו קבלה וזכה מה שכנגדו במה שכתוב בשטר וכ"כ עוד בחדשות ח"א סי' רפ"א דאפילו מוחזק מפקינן מיניה ולא מצי לומר קי"ל כהנך רבוותא כיון דאתריה הוא הרמב"ם הוי כאילו קבלוהו עליהם עי"ש. ונראה מדבריו אלו דאפילו שמצינו רבים ועצומים שחולקין על סברתו אפ"ה כיון דאתריה הוא יכולין לקבל עליהם אפילו נגד רבים והכל תלוי בקבלתם וכ"כ עוד שם בחדשות סי' תקמ"ז וסי' תתכ"ה שכתב דכיון דאתריה דהרמב"ם הוא הוי כאילו קבלוהו עליהם ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כמאן דפליגי עליה. עוד מצאתי להרב החיד"א בברכ"י ח"מ סי' יו"ד ס"ז שהביא משם הרדב"ז בכ"י גבי פחות מארבעים שנה שאינו מורה כתב ואם קבלום הציבור שפיר דמי דלא גרע מנאמן עלי אבא דכשרים וכן מצאתי למרן ז"ל בבד"ה. סי'. כ"ה וז"ל בגלילותינו. פשט לפסוק כהרמב"ם עי"ש. ובודאי שהטעם הוא שאע"פי שמצינו. הרבה מהפוסקים שחולקין עליו וכתיב אחרי. רבים להטות מ"מ כיון דאתריה הוא הוי כקבלוהו עליהם ובקבלה יכול לקבל עליו אפילו צ שרבים חולקין עליו

וכן ראיתי למהר"ח מודעי ז"ל הביאו הרב זכור לאברהם ח"ג אות ק' שהביא ראיה לנדון דידן מההיא דהרדב"ז דסימן תקמ"ז הנז' והביא עוד ראיה מדברי הרב ב"ד ח"מ סי' ט"ז שכתב בדף כ"ד ע"ב שיש ליזהר בכל שטרות שידוכין הנוהגין לכתוב שנתחייב אבי הכלה לתת להחתן סך קצוב וש"ע ונדוניא כפי כבודו ונעשה הכל בקנין דאינו מועיל וכו' ולכן צריך לכתוב קצבה על הנדוניא וש"ע או שיקבל עליו לדון כס' הפוסק דאדם מחייב עצמו בדבר שאינו קצוב וזה צ"ע לדינא עכ"ל. וסיים הרב ז"לא הנז' שלכאורה לא גילה לנו הרב אמאי זה צ"ע ונראה דמההיא דהרדב"ז שהביא מהר"ח מודעי יוצא מכ"ש דהשתא ומה התם דמשום שהוא אתריה הוי כאילו קבלוהו עליהם כ"ש היכא דקבלוהו בפי' ס' המקיים השטר ואולי משום דראה להרדב"ז בסי' תל"ג שינה את טעמו וכתב שעכ"ז