ויוסף אברהם שמד

הקנין ונראה מדבריו דאפי' עבר הסופר ולא כתבה הוי כאילו נכתבה וכ"כ שם בסימן רמ"ב ס"ה יש מי שאומר דהאידנא לא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למיכתב בכל שטרי מתנתא הכי הילכך כשמצוה לכתוב שטר מתנה סתם דעתו שיכתבו כמנהג הסופרים הילכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וההיא דסי' ס"א ורמ"ב שניהם ממקור אחד חוצבו וא"כ נר' בנ"ד שיש מנהג ידוע בין הסופרים שכותבין ושיקנה באותה כתיבה הוי כההיא דכתבוה בשוקא ואף שיש לחלק קצת ביניהם מ"מ יספיק לנו בכל הראיות שהבאתי לעיל והנראה לפק"ד העליתי על ספר ובדיו: נאום הצעיר אברהם דיין ס"ט סימן כ"ו

שאלה מה שנהגו הסופרים לכתוב בשטרות וקבל עליו סברת הפוסק אפילו יחיד נגד רבים ואפילו נגד מרן הקדוש ז"ל אם תועיל קבלה זו לדחות נגד דברי הרבים וגם דברי מרן ז"ל אשר קבלנו הוראותיו מדור דור ואת"ל דמועיל קבלה זו לדחות אפי' דברי מרן דכיון שהוא תנאי שמתנה האדם ומקבל על עצמו וכל דבד שבממון תנאו קיים אם תועיל קבלה זו גם לגבי היורשין שלו או יוכלו היורשין לומר אם אבינו קבל עליו ס' הפוסק אנן בדידן לא נרצה בקבלתו ואם הוא קבל אנן לא נקבל ושכמ"ה

תשובה עיקרא דהאי מילתא משנה בסנהדרין דף כ"ד ע"א נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי ג' רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א אין יכול לחזור בו היה חייב לחבירו שבועה וא"ל דור לי בחיי ראשך והפטר רמ"א יכול לחזור בו וחכמ"א אין יכול לחזור בו ופסק הרמב"ם פ"ז מה' סנהדרין כחכמים וכן פסק הטור ומרן בש"ע ח"מ סי' כ"ב ונמצא לפי האמור דהעיקר תלוי בקבלתו ואפילו קב עליו ג' רועי בקר אינו יכול לחזור בו דכל דבר שבממון תנאו קיים וכ"כ הרדב"ז בח"א הישנות סי' קי"ו וז"ל דע"כ לא כתב מהרי"קו דמצי המוחזק לומר קי"ל אלא היכא דלא קבלו עליהם לדון כאותו פוסק או שלא נהגו לדון כאחד מהפוסקים אבל היכא דנהגו לפסוק כהרמב"ם כי אתרין או כדעת הרא"ש כי