ויוסף אברהם שמג

ונעשה באיסור היה לנו לומר שכיון שכתוב בשטר שיהיה נעשה כתחז"ל על פי ק"ח באופן שיהיה המכר מכירה גמורה ושלא יהיה בו איסור י"ל דהא דמהני מה שיעשה המכר כת"ח היינו לענין מה שלא נכתב וקיצר הסופר בלשונו מהני הא דאמר שיעשה ע"פ ת"ח שיוכל לתקן אותו אבל מה שהיה שלא יהיה זה אינו נכנס בעצת ותחז"ל וכן מצאתי בתשו' הריב"ש וכו' עי"ש. מדבריו אלה נראה להדיא דכיון שכתוב כתחז"ל אף שקיצר הסופר בלשונו מהני הא דאמר כתחז"ל וא"כ בנ"ד שכתוב כתחז"ל אף שקיצר הסופר בלשונו ולא כתב ושיקנה באותה כתיבה מהני ומספיק באומרו כתחז"ל כי לא אפיק מהרשד"ם אלא דוקא מה שהיה שלא יהיה והנה כבר כתבנו לעיל דהפ"מ בסי' י"ד דף ז"ך הביא משם מהרד"א כדי לתרץ דברי מהרשד"ם דשנא ושנא כשהחיסור הוא בלשון אז מהני הני לישני אבל כשהוא מצד הקנין שלא היה קנין המועיל אז הני לישני לא מעלין ולא מורידין לתקן הקנין ומדבריו נראה שגם מהרש"ג קאי בהאי חילוקא ונראה דזהו חילוק הרשד"ם עצמו דסי' רס"ב הנז' שחילק בהכי ולפ"ז יש לתמוה על הפ"מ ורבני שאלוניקי אמאי לא סייעו עצמם מדברי הרשד"ם עצמו ובודאי דנעלם מהם שלא הזכירוהו ומעתה לפי האמור דלא מיבעיא בנדון דידן דלא יש סתירה מדברי הפ"מ ורבני שאלוניקי והרב דבר משה שהלך בעקבותיהם אלא אדרבה הם בסייעתא דילן שהרי הם מודים ומדברי מהרשד"ם נראה כן שכתבו דכל שהחיסור מצד הסופר שקיצר בלשונו מילת כתחז"ל מתקנת אותו ולא אפיק שאינו מועיל כתחז"ל אלא לעשות מה שהיה שלא יהיה ובנ"ד נדר היה ויהיה והם לא כתבו אלא בנדון דידהו שלא היה קנין לשטרות כלל ובאים לתומכה ממילת כתחז"ל

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שפסק מרן בש"הט סי' ס"א ס"ה כל דבר שנהגו במדינה לכתוב הן נאמנות והן כתבוה בשוקא הן שאר שופרי דשטרי שנהגו הסופרים לכתוב כל מי שמקנה בסודר לכתוב שטר דעתו שיכתבוהו כמנהג המדינה וא"ץ לפרש שיכתבו כל לישני שפירי דאית ביה והנה ההיא דכתבוה בשוקא בסי' רמ"ב ס"ג כתב כל מתנה בין של בריא ובין של ש"מ צריך שתהיה גלויה ומפורסמת וכו' ואפילו אמר סתם אינה כלום אלא צריך לכתוב כתבוה בשוקא וכו' וא"כ נראה דצריך לכותבה ועכ"ז אם לא נזכר זה בעת הקנין אם נהגו הסופרים לכותבה הוי כאילו נזכרה בעת