ויוסף אברהם שמב

ונסתלקו יד היורשין ממנו והו"ל דבר שבא לעולם והמת כבר קיים נדרו וזכה בהם ראובן מחיים וביד היורשין הם כמו פקדון ולא באו בשום זמן לרשותם כיון שהקנתה להם הגוף מחיים ואין זה דומה לההיא דמור"ם כלל

עוד כתב הסמ"ע וז"ל ונ"ל דטעם הרמב"ם הוא דכל האומר כן הו"ל כאילו הקנה הבית לעניים עד שיקבלו השכירות וכן אילן לפירותיו ואין בניו יורשים אותו הדבר עד שיקיימו תחילה לנדר עי"ש. וא"כ נראה לפי דבריו דאפילו לא הקנה לעניים כי אם דוקא הפירות והפירות לא באו עד לאחר מיתה שזכו בהם העניים ואין היורשין יורשים אותו עד שישלמו הנדר תחילה ואף כי מרן לא סבר הכי מ"מ אהניא לן לסניף בעלמא ומלבד זה כבר כתבנו לעיל כי בנ"ד כבר זכה ראובן בחיי לאה והם שלו בכל מקום שהם והיורשין הנכסים אצלם כמו פקדון. עוד כתב מרן בי"ד סי' רנ"ח ס"ח אם יש לו חוב על אחד ואומר יהיה להקדש או לצדקה אינו כלום אבל אם אמר חוב שיש לי על פ' כשיבא לידי אקדישנו או אתננו לצדקה חייב להשלים דבריו להקדישו וליתנו כשיבוא לידו ע"כ. וא"כ גם בנ"ד שנתנה צדקה לראובן סכי כתובתה כשיבואו לידי גיבוי ואח"ז עמדה וגבתה אותם א"כ מאז בעת שנדרה נתחייבה להשלים דבריה וכשגבתה אותם קנה הגוף ראובן מעת הגבייה ואין ליורשיה בהם כלום ומדברי מרן נראה דאפילו לא היה שם קנין כי אם נדר דוקא מעת שגבו החוב נעשו של העניים וכ"ן מדבריו בתשו' שבס' אבקת רוכל סי' פ"ג והובאה ג"כ בתשו' מור"ם סי' פ"ז

נשאר לנו לברר במה שכתוב בשטר שנתנה הבגדים לבתה בתורת נחלה אם התכשיטין הם בכלל בגדים ומצאתי להרב החבי"ב בשיירי י"ד סי' רנ"ח אות כ"ב שהביא משם הרשב"א בתשו' סי' תרנ"ו שכתב אדם שהקדיש התיבה והמעות והספרים והבגדים שבתוכה והיה בה שטרי חוב כיון שהמקדיש פרט הספרים והמעות והבגדים אין שטרי חוב וכלי כסף וזהב ותכשיטין בכלל שכל אלו אינם נכללים בכלל ספרים ובגדים עי"ש. א"כ נראה להדיא מדברי הרשב"א הנז' שהבגדים אין בכללם תכשיטין אלא דוקא בגדים

עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממ"ש מהרשד"ם בסי' רס"ב שכתב וז"ל וא"ת אחר שאנו אומרים שבדרך זה התנאי קיים