ויוסף אברהם שלה

ורצונה לסיבות ידועות לקרובים שלה ומתמרמרת וצועקת בשטר שלא יפסלו אותו וקבלה עליה סברת הפוסק המקיים מתנה אפילו שהוא נגד מרן הקדוש ז"ל. וכבר מצאתי להרב תורת חסד סי' שכתב משם רי"ו נתיב כ"ג חלק יו"ד ופסקה מרן בסי' ס"א וז"ל כלל גדול מסור בידינו שכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו אין לילך אחר לשון השטר אלא אחר הכוונה ומינה דן ודקדק הרב ת"ח הנז' בנדון דידיה שהוא כעין נדון שלנו שאחר שהמקנה גילה דעתו בפירוש שכל רצונו שכל זכות שיש לו שלא יקנה ויזכה בו אלא המקבל מתנה דוקא וצוותה לעדים שיעשו שטר כהוגן וכתחז"ל צריך להוציא מחשבתה ורצונה אל הפועל ע"ש בד"ק שגם הוא נסתייע מדברי רב האיי גאון ז"ל המובא בב"י עי"ש. עוד מצינו למהרש"ח בסי' י"ג שכתוב בנדון דידיה שהיה כתוב כראוי ופי' כראוי ר"ל כפי הדין אז לשון זה לכל הדברים כשר כפי הדין וכמ"ש הרא"ש בתשובה הביאה הטור סי' רמ"ב גבי תנאי וכן נראה מדברי הרמב"ן בתשו' סי' נ"א גבי שטר שכתוב כדין וכשורה אמרינן ודאי נעשה כדין עי"ש. א"כ גם בנ"ד שכתוב בשטר מתנה עשויה כראוי וכדת וכהלכה אמרינן ודאי שנעשה כדין וכהלכה ואמרינן דודאי ידעו בבירור דעיקר קנין השטר ע"י הכתיבה שכתבו העדים אפילו שלא פי' דבר זה בשטר. וגם מדברי מהרש"ח הנז' נראה דההיא דהרא"ש דסי' רמ"ב גבי תנאי היא אפילו להוציא מן היורשין שכך היה נדונו שם ודלא כמי שרצה לומר להיפך דהרא"ש לא אמרה אלא להחזיק ביד היורשין. ואף למ"ש הרב דבר משה בסי' הנז' דאשה אינה יודעת בכל זה אכן אשה דבנדון דידן שניא משאר נשי דעלמא שהיתה בקיאה ללמוד כשאר אנשים שאינם ת"ח והיתה יודעת ללמוד בש"ע א"ח ובאגדות ובספרי המוסר כידוע דבר זה לכל הקרב אליה וצוותה לעדים שיכתבו העדים שטר כת"ומ כראוי וכהוגן וכתחז"ל בכל חיזוקי סופר וקראה השטר מלה במלה בדעת נכונה וא"כ היאך נעשה היפך דעתה ורצונה

כלל העולה בנ"ד כי שטר זה כשר וקיים ויש להכשירו בפן אחד כ"ש בכמה פנים הנראים אשר זכרנו לעיל כי מתוכם נתברר דכשר כדת וכהלכה. ויש מי שרצה לומר דכיון שכתוב בשטר שנתנה להם סכי כתובתה לאכול פירותיהן א"כ לא הקנתה להם הקרן כי אם דוקא הפירות וזה דומה למ"ש מרן בסי' ר"ט דמי שאמר לחבירו מה שיוציא אילן זה מכור לך לא אמר כלום שזה דבר שאינו