ויוסף אברהם שלד

השטר לומר שלא נכתב בכשרות אבל בדבר שיש לפסול ולהורע את השטר מעיקרו אדרבה מעמידין השטר על חזקתו שהוא כשר והבא לפוסלו עליו הראיה ויש לדין זה ראיות אחרות וכ"כ ר"ח והר"ש והרמב"ן והרשב"א עכ"ל. הרי להדיא שלא נוכל לפסול את השטר מספק וכ"ש בנ"ד שכתוב בשטר להדיא שכל ספק שיפול בשטר יהיה נידון לזכות מקבלי מתנה ויד בעל השטר על העליונה ועוד כי מצאנו להריב"ש סי' תי"ג שלעולם יש לנו לתלות בכל מה שאפשר להכשיר השטר אפילו בדרך רחוק יש להחזיקו בכשרות ולא לפוסלו דאע"ג דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה היינו בלשון השטר שאם יש לדון אותו בשני פנים שדנין אותו בפחות שבלשונות אבל להכשיר השטר ולהעמידו בחזקת כשרות יד בעל השטר על העליונה וכתב עוד שכל הפוסקים הסכימו בזה וכתב עוד בסי' ת"פ אבל לבטל השטר מעיקרו כמו בנדון זה שאם היה כמו שאומרים שהיתה בטילה המתנה אין אומרים בזה יד בע"הש על התחתונה וכתב עוד למה תאמר שכוונת השטר כן וכו' שבזה יהיה השטר קיים אדרבה אימא שהמתנה ממעות ידועים שאינם ברשותו ויבוטל השטר. ותירץ כי אמרינן יד בע"הש על התחתונה היינו לדון השטר פחות שבלשונות אך עדין ישאר בחזקתו וכו' ולעולם יש לנו לתלות בכל מה שאפשר כדי להחזיק השטר עי"ש. והביא כל זה הרא"ה בגו"ר ח"מ כלל ה' סי' ה' עי"ש. ומי שירצה לפסול את השטר בנ"ד כי לדעתו מצוה עושה להחזיק נחלה דאורייתא דברי הש"ס בב"ב דף קל"ג יכחישם דאיתא שם מעשה באדם אחד שכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל מה עשה יב"ע מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש בא עליו שמאי הזקן במקלו ותרמילו ופי' רשב"ם דמה שבא עליו לפי שהחזיר שליש לבניו כי היאך יבטל דברי המת אשר צוה והקפיד שלא יהנו בניו מנכסיו וכיצד אתה מחזיר להם הנכסים והשיב לו יב"ע דכיון שאין אתה יכול להחזיר מה שמכרתי והקדשתי לפי שהם שלי גם מה שהחזרתי שליש ליורשין דמשלי נתתי להם ולא שהחזרתי להם נכסי אביהם ע"כ. מדברי הש"ס אלו נראה דאדרבה יותר ראוי לנו לקיים דברי המצווה שיעשו רצונו והראיה שלא החזיר להם תשובה יב"ע כי אז ע"י שהחזרתי להם שליש קיימתי נחלה דאורייתא כמו שסברו קצת מהלומדים ובפרט שראו כי האשה הנותנת כל חפצה וישעה שלא תהנה בתה כי אם הבגדים שלה דוקא וכל מה שעשתה מחפצה