ויוסף אברהם שלג

דעתו דהקנייה ע"י הכתיבה דאם היא ע"י דקנין סודר א"כ למה לו לצוות שיכתבו השטר והרי כיון שקנו בק"ס סתם קנין לכתיבה עומד ובודאי שהם כותבין ועוד למה אמר להיות בידו לראיה וזכות והול"ל להיות בידו לראיה דוקא כיון שלדעת המקנה עיקר קניינו ע"י קנין סודר אלא ודאי נראה כוונתו להדיא דעיקר קניינו של המקנה ע"י הכתיבה ומשו"ה צוה לעדים שיכתבו ויתנו ביד המקנה שבזה יהיה קניינו וא"כ מה שכתב מרן והצריך לומר ושיקנה באותה כתיבה לאו דוקא לשון זה יאמר אלא כל לשון שמשמעו שיהיה קניינו ע"י הכתיבה ש"ד ככתוב לעיל

עוד יש להביא ראיה לנדון דידן והוא ממ"ש מהראנ"ח ח"א סי' צ"ב שנשאל שם בשטר שהיה כתוב בו קנה לך שטר זה וכו' אלא שלא היה כתוב בכתיבה ומסירה כתחז"ל והוא כעין ספק דידן והביא דבריו הש"ך בסי' ס"ו סק"ז בלתי שום חולק והשיב מהראנ"ח דאפשר דמהני לפי שכתוב בשטר קנה לך שטר זה וכו' דיש בכלל זה עדות על הכתיבה עי"ש. ולכאורה קשה שהרי מרן ביאר להדיא בתחילה שא שאפילו קנו מידו שמוכר לו כל השעבוד לא מהני ואיך יאמר כאן בכלל עדות על הכתיבה. אכן כבר כתבנו למעלה שבלשון זה יש תרתי לריעותא אחד מצד הקנין שנית שהוא לשון העדים שאומרים שמוכר לו כל השעבוד ומרן סיים להדיא אלא צריך שיאמר לעדים שיכתוב שטר המכר ושיקנה באותה כתיבה ומה שסיים וצריך שיכתוב הכוונה צריך שיכתוב בלשון המקנה כמו שפי' הסמ"ע וסבר מהראנ"ח דלכתחילה צריך שיכתוב ושיקנה באותה כתיבה אכן בדיעבד אם אמרו העדים בלשון המקנה ולא בלשון העדים יספיק שיש בכלל זה עדות על הכתיבה ובדיעבד יספיק בזה דאלת"ה איך יחלוק מהראנ"ח על דברי הר"ן ומהר"י ן' מיגאש אלא ודאי נראה דלשון זה לאו דוקא אלא אפילו אמר בלשון המקנה קנה לך וכו' יש בכלל זה עדות על הכתיבה

ואף את"ל דיש להסתפק בלשון זה אם בכללותו עדות על הכתיבה וגם יש להסתפק במ"ש לעדים כתבו בכל לשון של זכות אם כיון שהקנייה תהיה ע"י הכתיבה ונימא דבספק יד בעל השטר על התחתונה אכן אין זה אמת כי מצינו להרב המגיד בפכ"ג מהלכות מלוה שכתב וז"ל מכאן יש ללמוד שאע"פי שאמרו יד בעל השטר על התחתונה לא אמרו אלא בדבר שיש לו שני פנים ואינו סותר עיקר