ויוסף אברהם שלב

לשון של זכות חשיב כיפוי כח וא"כ גם אנן בנ"ד שכתוב בשטר וקנו ממני בכל לשון של זכות גילה דעתו פה שהקנין אין לו מקום אלא ליותר יפוי כח כתביה לפי שהשטר נקנה בכתיבה לבד א"כ הרי גילה דעתו להדיא שהעיקר היא הכתיבה וא"כ למה לו לכפול ושיקנה באותה כתיבה הרי הדבר מבואר שהעיקר היא הכתיבה דאי לאו הכתיבה מילי במילי לא מזדבני ואם דעתו על הקנין הרי הקנין כיון שאמר בכל לשון של זכות נראה דלתוספת כתביה אלא ודאי דלא כיון אלא על הכתיבה במה שצוה להם כתבו שטר זביני ותנו ביד פ' וא"כ למה לו לחזור עוד לכתוב ושיקנה באותה כתיבה. ומרן ז"ל שהצריך לכתוב ושיקנה באותה כתיבה לפי שאמר קנו ממני סתם ולא צוה להם על הכתיבה אלא סמך עצמו על הקנין וזה אינו מועיל כי השטר לראיה בעלמא כתביה ולא משום קנין ולכן כדי שלא יהיה נראה כשטר ראיה צריך לכתוב ושיקנה באותה כתיבה וכ"ת דעדין ק' למרן ז"ל דא"כ למה לו להצריך קנין ויצטרך עוד לומר ושיקנה באותה כתיבה לא היה לו לכתוב לא קנין ולא שיקנה באותה כתיבה. אשיבך הרי מצינו גבי ש"מ שתקנו הגאונים לכתוב קנו ממני בכל לשון של זכות שהוא יותר יפוי כח ולמה להו לתקן קנין כלל כיון שהקנין גבי ש"מ מגרעות נתן אלא משום דסברי דהוא יותר יפוי כח. ולכן גם גבי מכירת שטרות ליותר יפוי כח יכתוב קנין ויכתוב ושיקנה באותה כתיבה כדי להודיע הדבר בפירוש שעיקר הקנייה ע"י הכתיבה

עוד נראה לומר דג' תיבות אלו אשר זכר מרן אין אלו תיבות שקבלנו מסיני ועדיפא מינה מצינו כי אפילו מה שתקנו חז"ל קנה לך שטר זה וכו' אפ"ה כתב המבי"ט ח"א סי' קס"ט דלא מחמרינן כולי האי בלישנא דקנה לך וכו' ואפילו לא כתבו האי לישנא אלא לשון אחר דמשמע הכי ש"ד ונסתייע מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ט מה' נחלות שנאמן אדם לומר על שטר שבידו והוא של חבירו שנתנו לו בכתיבה ומסירה עי"ש. עוד מצינו להרמב"ם גבי שטר הרשאה שהצריכו חז"ל לומר זיל דון וזכה וכו' דאפילו כתב לשון אחר דמשמע הכי ש"ד וא"כ בנ"ד נמי הרי המקנה אמר וכתבו בכל לשון זכות ותנו ביד הר"פ הקונה להיות בידו לראיה וזכות וידוע דפי' זכות קנין וכמ"ש בע"הת דמזכי ליה שטרא וא"כ הרי להדיא דצוה על הכתיבה לפי שהיא עיקר ואמר להיות בידו לראיה וא"כ הרי גילה