ויוסף אברהם שכו

ריוח שיבוא כמו שנתחייבו לאביהם מידי שנה בשנה וכמו שהעלה לענין דינא הרב הפוסק כפי סברת מהרימ"ט בסי' מ' עי"ש. ואף שבנדונו היה שמת המקבל ועדין המתחייב חי כבר כתבתי לעיל שאין הפרש בזה וכמו שביאר דבריו מהרי"ט להדיא א"כ נראה להדיא שאף שעדין הריוח לא בא לעולם חייב לתת ליורשיו א"כ גם בנדון מוהרש"ל אף שהעלילה עדין לא באה לעולם חייבין בה יורשיו אף שהוא דשלב"ל וכבר היה לי ספק בענין מי שנתחייב לתת לחבירו מחזקת הכתובות ואח"ז מת חבירו ובא בנו לחלוק עמו והיה משיב לו שלאביך נתחייבתי ולך לא נתחייבתי והעלתי בתשו' שחייב לתת גם לבנו והבאתי דברי מהרימ"ט הנז' ודברי מהריט"א הנז' והסכים מי מו"הר הראב"ע ז"ל והיא ל'ו נד'פסה בספרו הבהיר מר ואהלות ח"מ סי' ל"ה

והנה כבר כתבתי לעיל משם מהר"ם ן' חביב ז"ל הובאו דבריו בגו"ר ח"מ דף קל"א ע"ב שכתב דדברי מהרשד"ם דסי' כ"ח קיימו וקבלו דבריו סרכין תלתא ה"ה הרב לחם רב סי' קצ"ג ומהרש"ח סי' ל"ד והרב משפט צדק סי' יו"ד והסכימו עמו שלשה גדולים והם מהר"ש הלוי ומהר"א ששון ומהרח"ש. איברא דאלהים ראיתי עולין תרי מרבני שאלוניקי והפ"מ ח"ב סי' י"ד וקראו ערער על מהרש"ח במה שרצה לקיים מתנה דהלואה בשטר משום שהיה כתוב בשטר בכל לשון של זכות ויפוי כח והיו יכולין לתקן הענין בלשון חיוב מתשו' הרשד"ם דסי' רע"א וש"ט דמוכח משם דכל לשון של זכות לא מתקן השטר וכו' ודחו דברי מהרש"ח מהילכתא דס"ל דגם במתנת דשלב"ל כגון חובות מועיל הני לישני ופלא הוא בעיני איך דחו דברי הרש"ח והרי ראינו כמה גדולים סוברים כוותיה עכ"ל. ויש לדקדק על דבריו במ"ש בסתם שכמה גדולים סוברים כוותיה והם הפוסקים שהביא וקשה שהרי המ"ץ גבי קניית שטרות לא הודה לדברי מהרש"ח דבעינן כת"ומ. ואפשר לומר דאפי' דבתחילה כתב כן מ"מ אחר שכתב לו מהרח"ש דלשון של זכות מועיל לענין קניית השטרות הודה לו והראיה שהמ"ץ אחר שחזר לחזק דבריו לא כתב כלום בענין זה כנראה שהודה לו בזה או אפשר דס"ל כהרמב"ן דס"ל דלשון של זכות לבד לא יספיק אלא בעינן שיכתוב ג"כ כתחז"ל ושם לא היה כתוב כתחז"ל. ועוד כי ראיתי להרב כרם שלמה סי' ס"ז שכתב דאף רב"ע כתב שמוהרש"ח יחיד בסברתו כבר מצא לו חבר