ויוסף אברהם שכד

כתבנו דנדון זה דמהרשד"ם כבר נשאל עליו מרן ז"ל בתשו' והעלה שגם היורשין חייבין ואנן נקטינן כדברי מרן

ומעתה לפי האמור יש לתמוה על דברי מוהרש"ל הנז' איך נעלם ממנו דברי מרן שבתשו' הנז' שכתב להדיא שאין דברי הרמב"ם אמורים אלא בדבר מסויים כגון שדה פ' וכו' ולא היו בידו אותן דברים שפסק ברשותו באותה שעה אע"פי שבאו לידו אח"ך לאו כלום הוא אבל מי שמתחייב סך מעות לחתנו מתחייב הוא ומשעבד עצמו ליתן לו ואע"פי שבעת שנתחייב לא היו לו מעות חייב לתת לו כשיכנוס ואם מת קודם שכנס חתנו חייבין היורשין לתת לו מנכסיו ע"כ. א"כ גם בנדון מוהרש"ל הנז' חייב עצמו בעת שתבוא העלילה ודמיא שחייב עצמו לתת לחתנו כשיכנוס שגם היורשין חייבין ועוד יגדל התימה עליו איך נעלם ממנו דברי מרן שבש"ע סי' ס' ס"ד שכתבנו לעיל וההיא דהרב החבי"ב בסי' ס' אות ס' שהביא הוא ז"ל דלא דמיא כלל לנדון דידיה דלא כתב כן אלא דוקא בנדון דידיה גבי פירות דקל שעדין לא באו לעולם כלל ועליהם היה החיוב והם לא באו לעולם ואה"נ דגם בנדון מרן ז"ל גבי המחייב עצמו לזון חבירו חמש שנים מפירות דקל דוקא והאכילו ג' שנים מפירות הדקל ומת שאין חייבין היורשין לזונו שתי שנים הנשארים מפירות הדקל לפי שעדין לא באו לעולם ואין אדם מקנה דשלב"ל דאלת"ה א"כ דברי הרב החבי"ב הם היפך דברי מרן בש"ע שהרי גבי מחייב עצמו לזון לחבירו ומת המתחייב ועדין תשלום השנים הבאות עדין לא באו לעולם ואין היורשין חייבין בהם אלא ודאי נראה כדכתיבנא וכן ראיתי להרב החבי"ב עצמו בא"ה סי' נ"א הג"הט אות א' שכתב וז"ל ואם הנכסים אלו היו לו בשעת החיוב כבר הם משועבדים בשעת החיוב ואם קנאם אח"ך הרי כשקנאם נשתעבדו למפרע משעת חיוב גופו וכן גבי פירות דקל אם באו לעולם קנה המקבל מתנה אבל אם מת קודם שבאו לעולם לא קנה מקבל מתנה עכ"ל. ונראה שהכוונה גבי פירות דקל שלא חייב נכסיו כי אם שחייב עצמו שיתן לו פירות הדקל שיוציא ואם יצאו בחייו קנאם למפרע אכן כשלא יצאו בחייו כי אם לאחר מותו ובעת מותו עדין לא יצאו ולא בא זמן חיובו ואז נפלו קמי יתמי ולהכי אין היורשין חייבין אכן אם חייב עצמו לזון לחבירו ובעת החיוב היה לו כדי לזונו ואפי' אין לו עכשיו אלא שאחר כך הרויח קודם מותו בזה לא נסתפק הרב