ויוסף אברהם שכג

החיוב שחייב גופו בשעת החיוב ול"ד למתחייב לתת לחבירו פירות דקל ובאו הפירות לאחר שמת דהתם בעודו חי לא באו עדין לעולם ונמצא דבשעה שחל חיובו כבר הוא מת ונפלו הפירות קמי יתמי ולהם אין חיוב משא"כ כשבאו קודם שמת דהרי חל עליו החיוב ע"כ. הרי מבואר מדבריו דכל ספיקו דהרב החבי"ב והרב בני יעקב דוקא. גבי פירות דקל שעדין לא באו לעולם

אכן קשה לי על דברי הד"מ הנז' במ"ש וכשיש נכסים למתחייב בשעה שנתחייב שט"ס הוא וצ"ל בשעה שמת ע"כ. ולפ"ז קשה במ"ש הרב בנ"י אך יש להביא ראיה מהא דתנן בפ' הנושא את האשה ופסק עמה לזון לבתה חמש שנים דאם מת היורשין חייבין לזונה ובודאי דמה שחייבו לזונה הוא מממון שירשו ואם הגירסא בהרב בנ"י כמ"ש דאם יש לו נכסים למתחייב בשעה שמת לא קא מיבעיא ליה א"כ בודאי מהאי מתניתין לא יש ממנה שום ראיה כלל דודאי דהכא מיירי שיש לו נכסים בשעה שמת דאל"ה מהיכן יזונו אותה וכיון שיש לו נכסים בשעה שמת הרי הוא כתב דבהא לא קא מיבעיא לי וא"כ אין ממנה שום ראיה ומה שהקשה עליו דהיל"ל שהיו לו נכסים בשעת החיוב אין זה קושיא דהא סתמא קאמר שהיו לו נכסים ואימא דמיירי בשעת החיוב הן אמת דהקושי במקומו עומד ודבריו סתראי נינהו דבתחילה נראה שלא נסתפק אלא בפירות דקל שעדין לא באו לעולם ולא באו אלא לאחר מיתה משמע דאם באו לעולם קודם שמת אפילו שבעת החיוב לא באו לעולם חייבין היורשין לתת לו אותן הפירות ואילו מסוף דבריו נראה דדוקא אם היו לו נכסים בעת החיוב חייבין היורשין הא אם לא היו לו נכסים בעת החיוב לא ויותר נראה לומר כמ"ש הרב דבר משה ז"ל שט"ס צ"ל אם היו לו נכסים בעת שמת

והרב ד"מ שם בדף ע"א ע"ב כתב בנדון דידיה שמת הר"ח המתחייב אין יורשיו חייבין לשלם כמ"ש הרב החבי"ב בסי' ס' הגהב"י אות ס' הנז' וכן כתב הרב בני יעקב בדף צ"א ומטי לה משם תשובות מהרשד"ם ח"מ סי' של"ג עי"ש. וההיא דהרשד"ם שם נדונו היה על משודכת שפסק לה אביה לתת לה כ"וך מעות בעת הנישואין ומת קודם הנישואין ופסק שם דאע"פי שאביה פסק לה היינו כשיהיו הנכסים ברשותו אבל כשמת יצאו מרשותו ונכנסו לרשות היורשין מכח ירושה והם אינם חייבין עכ"ל. ואנן בדידן כבר