ויוסף אברהם שכב

כמו מה שאירש מאבא מכור לך או שדה פ' כשאקנה אותה אני מוכר אותה לך וכיוצא בזה ועל אופן זה נסתפקו בו הרבנים הנז' אבל אותן ד' פוסקים הנז' איירו במי שנתן במתנה דבר שאינו מסויים ועל אופן זה דוקא כתבו הפוסקים הנז' שעל כיוצא בזה אפילו לגבי יורשין מוציאין מידם אלא לפ"ז קשה דאם הפוסקים איירו במי שנתחייב בדבר שאינו מסויים א"כ בדבר הזה פשיטא דהיורשין חייבין. וי"ל דעיקר חידושם להשמיענו דבנדון דידהו אפי' שלא כתב החיוב בפירוש אלא שכתב לו בכל לשון של זכות ויפוי כח הוי כאילו נתחייב בפירוש והיורשין חייבים לשלם

ולפי דברי מרן שבתשו' הנז' יש לתמוה על דברי מהרש"ל הנז' דקא פסיק ותני לנדון דידיה שנתחייב לתת עם שותפיו בעלילה כשתצא עליהם ואחר זה מת המתחייב ובא עליהם עלילה ופטר להיתומים בניו מההיא דהרב החבי"ב הנז' ולפי דברי מרן שבתשו' הנז' לא דמי לנדונו כלל דדברי הרב החבי"ב וספיקו הוא דוקא בפירות שהוא דבר מסויים והחיוב היה עד שיבואו ויצאו לעולם ובעת שבאו לעולם כבר מת החייב ונדון דידיה דמהרש"ל שחייב עצמו לתת עם השותפין בעלילה והעלילה באה אחר שמת זה דומה לנדון מרן שחייב עצמו לתת לחתנו מעות או נדוניא בעת שיכנוס ומת קודם חמיו קודם שיכנוס שאז חייבין היורשין ואפילו בעת שנתחייב לא היה מעות או נדוניא והוי דשלב"ל ואף בנדון מהרש"ל כן היה שחייב עצמו שיפרע עם השותפין בעלילה ואפילו שעדין לא באה העלילה והוא מת היורשין חייבין לשלם עם חבריו ועוד הרי הרב בני יעקב רצה לפשוט ספיקו מההיא דכתב מרן בסי' ס' ס"ד גבי המחייב עצמו לזון את חבירו סתם או על שלחנו ומת היורשין חייבין לזונו כמו שהיה חייב מורישן ולבסוף כתב דיש לדחות דהכא שאני דיש לו נכסים וניזון מהם ע"כ. וא"כ נראה דכל מקום שיש לו נכסים בעת החיוב אין זה בכלל דשלב"ל וא"כ נדון מהרש"ל היה לו בעת שנתחייב ובאותו עת חייב עצמו לתת עמהם ובאופן זה אפילו הרב החבי"ב והרב בני יעקב יודו בזה והם לא דברו אלא גבי פירות דקל וכן ראיתי להרב דבר משה בשניות חח"מ סי' טו"ב שכתב כן בפשיטות כדעת הרב בני יעקב שהקשה עליו במ"ש וכשיש לו נכסים למתחייב בשעה שנתחייב לא מיבעיא לי והקשה עליו דאף דאין לו נכסים בשעה שנתחייב אם באו לו אח"ך נכסים קודם שמת הרי חל עליו