ויוסף אברהם שכא

אם חייבין היורשין ורצה להביא ראיה מדברים הנז' שדיבר מרן בסי' ס' ולבסוף כתב שיש לדחות דהכא מיירי שנתחייב והוא יש לו נכסים וניזון מהם וכו'. ולע"ד נראה דאין זו דחיה דאם איתא הו"ל למרן לבאר בלשונו ודוקא שיש לו נכסים אבל אם אין לו נכסים אין חייבים היורשין בזה דכל כי האי לא הוה שתיק מינה מרן. ועוד דמי לא עסקינן שהאיש הזה אשר נתחייב לזון את בת אשתו לזמן מוגבל ובעת החיוב לא היו נכסים כשיעור שנתחייב בו ועכ"ז אם מת היורשין חייבים וכה"ג אמרו שם בכתובות דף ק"ב גבי פוסק לזון את בת אשתו אמרו שם מי לא עסקינן דגרשה ואיהדרא ועוד בה כי מצינו למרן ז"ל בתשו' א"ה סי' י"א דף נ"ו ע"א ובדף נ"ט ע"ג שכתב וז"ל ועדין יש לבע"ד לחלוק ולומר ממה שכתב פרק יו"ד מה' זכיה ומתנה וצריכין שיהיו הדברים שהוא פוסק ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל ובנ"ד שמא לא היו אותן דברים שפסק ברשותו. וי"ל שהדבר מבואר שאין דברי הרמב"ם אמורים אלא בפוסק דברים מסויימין כגון שדה פ' או בית פ' וכו' ולא היו בידו באותה שעה אע"פי שבאו לידו אח"ך לאו כלום הוא אבל מי שמתחייב סך מעות לחתנו כמו בנ"ד מתחייב הוא ומשעבד עצמו ליתן לו מעות או קנויים לנדוניא ואפילו לא היו לו מעות ולא נדוניא בעת החיוב חייב לתת לו כשיכנוס וכו' ואם מת קודם הזמן היורשין חייבים לפרוע בעדו מנכסיו עכ"ל. ומדברי מרן הללו נראה שאף שלא היו אותן הדברים שפסק ברשותו כיון שהם דברים שאינן מסויימין שלא אמר שדה פ' או בית פ' אלא פסק מעות לחתנו סתם והוא דבר שאינו מסויים באופן זה מתחייבין בהם אפילו היורשין ונראה דלכן לא נפשט ספיקו של הרב החבי"ב והרב בני יעקב מדברי מרן הללו לפי שכל ספיקן של הרבנים הנז' הוא דוקא בפירות דקל שהוא עדין לא בא לעולם והוא דבר מסויים שאמר לו דקל פ' אכן דברי מרן לא מיירי בהכי אלא במי שנדר לחתנו כ"וך מעות ולא סיים שום דבר ומעתה לפ"ז אזלא לה הקושיא שיש להקשות איך נעלם מהם דברי ד' פוסקים מהראשונים שכתבנו לעיל שנראה מדבריהם להדיא שאע"פי שהדבר שנתחייב בו מורישם בעת שנתחייב לא היה בעולם ועכ"ז חייבין היורשין בו ולכאורה שדברים אלו הם היפך הרב החבי"ב והרב בני יעקב הנז'. אכן עפ"ז א"ש כי הרבנים הנז' לא נסתפקו אלא דוקא גבי פירות דקל וכיוצא שהם דבר מסויים והוי