ויוסף אברהם שכ

בלשון חיוב ומועיל אף לגבי דשלב"ל. הן אמת דמהרש"ל הנז' שכתב כן לאו תורה דיליה היא אלא מהרב החבי"ב שכתב כן בסי' ס' הגב"י אות ס' שכתב כן וז"ל ונראה לי דאפילו בלשון חיוב אם מת המתחייב קודם שיבואו הפירות לעולם לא זכה המקבל מתנה ואפשר דזה תלוי. בפלוגתא בשיעבוד דאקנה אם קודם שבא לעולם אם יכול לחזור בו ואפשר דאפילו למ"ד אין יכול לחזור בו אם מת מודה דלא זכה המקבל מתנה ע"כ. ולפ"ז גם על הרב החבי"ב יש לתמוה איך העלים עין מדברי הפוסקים הנז' וכל יומא שמעתתייהו בפומיה. גם מצינו להטור בסי' ס' שכתב משם הרא"ש שכתב בפ' אע"פי שאדם יכול לשעבד עצמו להתחייב בדבר שאין חייב בו עתה אע"פי שאין לו עתה נכסים כמו שנוהגים לשעבד בכתובה גדולה אע"פי שאין לו עתה נכסים ואין חייב בה וגם מרן ז"ל אזיל ומודה לדבריהם שהקשה על דברי הטור שנראה מדבריו שהרי"ף חולק על הרא"ש ואינו. כן שהרי"ף אזיל ומודה לדברי הרא"ש שאדם יכול להתחייב בדבר שאינו חייב אע"פי שאין לו נכסים עכשיו לפי שגופו ועצמו הוא מחייב וכו'. וכיוצא בזה כתב הרשב"א ז"ל ונראה לומר דהכא שאני לפי שהוא משעבד לה נכסיו והיכא דיש שעבוד נכסים כ"ע מודים דהיורשין חייבין לשלם מה שנתחייב מורישם. וכתב עוד מרן בס"סי קי"ב וז"ל כתב נ"י כל שכתב דאקנה שוב אינו יכול לחזור בו אפילו קודם שקנה והרשב"א חילק וכו' וכתב עוד נ"י בפ' איזהו נשך דדעת הרשב"א והרמב"ן בפ' י"נ חולק בדבר וכתבו תלמידי הרשב"א שנראין דבריו וכתב. הרב החבי"ב בסי' קי"ב שנסתפק בדברי מרן אם הא שכתב וכתבו תלמידי הרשב"א שנראין דבריו דקאי לדברי הרשב"א רבם או קאי לדברי הרמב"ן ע"כ. ולפק"ד נראה דודאי קאי לדברי הרמב"ן דאי קאי על דברי הרשב"א הו"ל להסמיך דברים אלו אחר שכתב דברי הרשב"א ועוד כי נראה דמרן הכי ס"ל גבי דאקנה שאפילו לא קנה אינו יכול לחזור בו וממילא דגם בנתחייב אם מת יורשין חייבין שהרי מצינו לו למרן ז"ל בסי' ס"ד שכתב המחייב עצמו לזון את חבירו סתם או לזונו על שלחנו ומת המתחייב יורשין חייבין לזונו כמו שהיה חייב מורישם דשלחנו לאו דוקא ע"כ. הרי להדיא דס"ל למרן דלגבי חיוב אפילו שמת המתחייב יורשיו חייבין לזונו

וחזי הוית להרב בני יעקב בדף צ"א ע"א שנסתפק במי שחייב עצמו בדבר ומת המתחייב קודם שבא הדבר שנתחייב בו