ויוסף אברהם לב

לנדונייתה אפ"ה כיון שלא קנה ופירש לשם מתנה לא זכו הבנים ולזה קמ"ל נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם אע"פי שאביהם נדר להם כמה יתן להם וגם הזמין להם ועמדו הבנים ונשאו לאחר מיתת אביהם ולקחו מה שנדר להם אביהם ישאו הקטנים ג"כ כמו שלקחו הגדולים דלא זכו הגדולים בפיסקא ההיא ודין זה שכתב הריב"ש דאפילו הזמין וקנה לבתו לא זכתה הבת יש להכריח זה מדברי הש"ס דאם איתא דאב שהזמין לבתו צרכי נדונייתה זכתה בהם מעת לקחתן א"כ הו"ל להש"ס לאוקומה בהכי ולימא רישא וסיפא שנשאו לאחר מיתת אביהם וכאן שהזמין לה צרכי נדונייתה ומשו"ה מה שכבר זכו זכו וכאן שלא הזמין אלא ודאי משמע דבין הזמין לא זכו ובין לא הזמין שוים דלא זכתה ונר' דאין זה דקדוק דהא במתני' קאמ' אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן משמע דמיירי כשכבר קבלו בידם ולא שהם מזומנים בהזמנה בעלמא

וראיתי להרב החבי"ב שם בסי' רפ"ו הג"הט אות ט' שהקשה על דברי הריב"ל וז"ל ולעד"ן דאין זה הכרח דלאוקומי כשעמדו וקדשו או נטלו קנין דהיא אוקמתא דלא נתפרשה במשנה משא"כ אוקמתת הש"ס דבפי' קתני אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן הרי מפורש דמיירי סיפא כשנשא בחייו עוד הוקשה דאי מוקמינן רישא וסיפא כשנשאו לאחר מיתת אביהם וכו' לא א"ש מאי דקתני מה שנתן להם אביהם נתן שהרי אין הדבר תלוי במתנתו דאם נתן ולא קנה לא זכו וא"כ כך היה לו לתנא לשנות אין שומעין להם אלא מה שזכו בחיי אביהם זכו גם לישנא דמתני' דמה שנתן להם אביהם נתן משמע דהוי מתנה ולא חיוב עי"ש. ולפקד"ן דמהריב"ל קיצר בדבר המובן מעצמו כמ"ש הוא עצמו הרב החבי"ב בתחילת דבריו. והנה למה שהקשה תחילה דלפי מהריב"ל היא אוקמתא דליתא בש"ס משא"כ אוקמתא של הש"ס שהיא מפורשת נראה דלאו קושיא היא דכוונת הרב ז"ל לומר דהו"ל להש"ס להשמיענו חידוש זה בדרך ואב"א וכך הול"ל אחר שיתרץ תירוץ האמור בש"ס יתרץ ואב"א הא כשקנו מידו או שעמדו וקדשו ובשלמא אילו היה מקשה שלא יתרץ תירוץ האמור בש"ס אלא יתרץ הא כשקנו מידו שפיר הוה מקשה דאין זה רמוז בדברי המשנה אבל מאחר שמקשה שיתרץ בדרך ואב"א ודאי משום דלא נתפרש במשנה לאו משום זה הש"ס יאבד ממנו חידוש דין כזה. ומה שהקשה עוד דאי