ויוסף אברהם שיח

דהרב פ"מ לא הביא דברי הראשונים וחלק עליהם אנו אומרים דאילו ראה דבריהם היה חוזר בו וכן מצאתי להכנ"הג וכו' עי"ש. הרי לך דסבר לה מר דלשונות אלו מועילים ואפילו בסוג קי"ל אינו יכול לטעון

ואף שהוא עצמו סיים שם וכל זה שכתבנו הוא לענין ריעותא דאסמכתא אמנם לענין ריעותא דהוי דשלב"ל דאף דהוא בלשון חיוב היכא דמת המתחייב קודם שבא הדבר שנתחייב בו דלא מהני גבי יורשין עי"ש. אכן בנדון דידן לא נפקא מינה מידי בזה דדבר שנתחייבה בו כבר בא הוא לעולם קודם פטירתה בשני חדשים ועמדה היא והמקבל מקנה וגבו שטר כתובתה וזכה בו המקבל מתנה בכל מקום שהוא ודבר שנתחייבה בו כבר בא לעולם. ועוד דלא כתב מהרש"ל הנז' אלא בנדון הפ"מ שהיה ריעותא בקנין עצמו שלא היה קנין לשטרות כלל ואנו באים לתומכה מצד שכתוב בשטר בכל לשון של זכות ויפוי כח או כתחז"ל אבל בנדון דידן שיש קנין לשטרות אלא שחסר הלשון שלא כתב ושיקנה באותה כתיבה אז בכה"ג הני לישני מתקני ליה בפשיטות. ועוד דבנ"ד אפילו נאמר שעדין לא גבתה כתובתה מ"מ לא הוי דבר שלא בא לעולם שהרי כל נכסיה ומטלטלי ביתה הם תחת ידה ומוחזקת בהם בכל עת כי אותן נכסים הם משלה והם בכלל נדונייתה שנוטלת אותם בלא שבועה כי הם שלה בכל עת ולא כתב הרב אלא בהלואה שעדין לא באה לידי גבייה ואפשר שלא תבוא וכמ"ש כל אשראי ספק אתי ספק לא אתי משא"כ בנ"ד שכל הנכסים הם תחת ידה אלא שבעיקר דברי מהרש"ל הנז' לא זכיתי להבינם דאיך פסיק ותני שכל זה לענין ריעותא דאסמכת' אבל לענין ריעותא דהוי דשלב"ל דאף דהוי בלשון חיוב היכא דמת המתחייב קודם שבא לעולם דלא מהני לגבי יורשין ודברים אלו הם היפך דברי הפוסקים. זה יצא ראשונה מהראד"ב בס' לחם רב סי' קצ"ג כתב גבי לאה שנתנה לראובן מתנה ומתה ושהה ראובן זמן מרובה ולא תבע המתנה וכתב דלא אמרינן דשמא לאה בחיים חייתה נתנה לו המתנה דכיון דהשטר בידו לא אמרינן הכי וכתב שיש ד' צדדים לבטל המתנה. הא' משום דהוי קנין אתן דהוא קנין דברים לכמה מרבוותא. הב' דקנו מינה לתת מעות ודברים אחרים ולאותה סברא שהביא המרדכי דכשם שהמעות לא קנה דאין מטבע נקנה בחליפין ה"ה שאר דברים וכתב דלשני צדדים