ויוסף אברהם שטז

בעלה שבעת שיגיע זמן גבייתו יגבו אותו ונלב"ע בעלה הנז' וקודם שמתה בשני חדשים באה אצל א' ממקבלי המתנה וא"ל הבה את שטר כתובתי שהוא תחת ידך ואגבה כתובתי כי סכי כתובתי אין בידי מהם אפילו לשליש ולרביע ובעלי יש לו חזקת חצר ובתים שבתוכה בעיר בבל עם אחיו והלכו שניהם יחד לפני מע' הב"ד והוציאו שטר הכתובה שהיה כתוב בו כת"ומ למקבל מתנה וראו אותו והגבו לה מה שנמצא אצלה והשביעו אותה בנק"ח כשאר אלמנות ושלחו להביא לה מה שהניח בעלה בעיר הנז' ואחר שגבתה כתובתה בשני חדשים נלב"ע וא"כ לפ"ז לא שייך לומר בזה שהקנתה לו דשלב"ל שהרי בעת הגוביינא שזכה ראובן היה הכל מוכן אצלה וזה דומה למ"ש הת"ה סי' ש"ך בראובן שהלך למקום א' לקנות מרגליות א"ל שמעון תן לי המעות ואני אקנה ואמכור לך ואם לא תאמין הרי אני מקבל קנין על כך והלך שמעון ולא מצא שם וכתב דהוי דשב"ל וכתב עוד ופסקו מור"ם בסי' ר"ט ס"ה ואם טרח המוכר וקנה המרגליות צריך לקיים מקחו כי אדעתא דהכי טרח וקנה כי היכי דליקום בהימנותיה א"כ גם בנ"ד נימא דלהכי טרחא וגבתה כתובתה והוציאה לפניהם שטר כתובתה שהיה בו כת"ומ כדי לקום באמונתה ויזכו בהם מקבלי מתנה בלתי שום עירעור

והנה מרן החבי"ב בסי' רי"ב בהגב"י אות ה' אחר שהביא דברי ר"ב ודברי הפוסקים שהסכימו עמו כתב שהרשד"ם בסי' רע"א כתב ומאן לימא לן שראוי לפסוק כר"ב ובפרט היות דבר שלא הביאוהו הפוסקים וכתב הרב החבי"ב משם מהרע"י דכיון דאיכא פלוגתא המע"ה עי"ש. ואנן בדידן כבר כתבנו לעיל דכל זה לדידהו דנושאים דגל הקי"ל אכן אנן דקי"ל כדברי מרן ומצינו למרן בכמה מקומות והזכרנום למעלה שכתב דלשון זה יועיל לתקן לכל תברי דשטרא וגם מצינו לו שרמז לההיא דר"ב בסי' רי"ב ואי לא ס"ל כוותיה לא הוה שתיק מינה שלא לגלות דעתו דלא סבר כוותיה והוא בר פלוגתיה. ולמה שכתבנו לעיל משם ה"ר יונה וכו' וכתב הרמב"ן וכו' שהביא מרן בב"י סי' רמ"ב מהרש"ח בסי' י"ג הבין דכוונת הרמב"ן לומר דבכל לשון של זכות לא מהני אם לא פי' בשטר כתחז"ל שר"ל שיכתוב בשטר כתחז"ל. והרב פ"מ ח"א סי' ס"ו פי' דמ"ש הרמב"ן אם לא שיפרש בשטר כתחז"ל אינו ר"ל שיכתוב בשטר תיבות אלו כתחז"ל אלא ר"ל שצריך לפרש בשטר תקנת חכמים והוא