ויוסף אברהם שטו

שנעשה בפועל כסדר ותיקון חכמים מפיהם אנו חיין ודקדק כן מדברי הרא"ש שכתב בסוף דבריו ואם לא נכפל התנאי בטל והול"ל ואם לא נכפל התנאי או שאין כתוב בסופו עי"ש. וקשה לי על דבריו וכי תנא כרוכלא ליהדר וליזיל והרי כבר גילה דעתו ומה לו לחזור עוד אכן נראה דכוונת הרב מ"ח במ"ש דכאילו נעשה הדבר בפועל אין הכוונה דנשאל לעדים אלא הכוונה דכיון דכתוב כן בשטר היא עצמה הוכחה ואמרינן דבאותו עת נעשה הדבר בפועל שעשו תנאי כפול ממה שאמרו כתחז"ל וכן נראה ממ"ש הרב החבי"ב בסי' רמ"א הג"הט אות ע"ה שהביא ההיא דהרב מ"ח הנז' וז"ל דאין כוונת הרא"ש דאע"פי שאין התנאי נעשה כהלכתו מהני אלא הכוונה כיון שכתב כן בשטר היא הוכחה שנעשה השטר כהלכתו וכו' עי"ש א"כ נראה דגם בנ"ד שכתוב כתחז"ל אמרינן דנעשה הכל בפועל שאמר המקנה להקונה בעל פה שיקנה באותה כתיבה שהוא כותב ומוסר בידו אלא שעכ"פ קשה על הרב מ"ח הנז' דהתינח שתקן לדברי הרא"ש ואמר שלהכי כיון הרא"ש אבל מה יתקן בההיא דרב האיי זל שהביא מרן בב"י סי' ס"א שכתב מאן דמקבל עליה למיכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנא וכו' הרי להדיא דאפילו שלא ידע הסופר לחזקו כראוי עכ"ז כיון שכתב ואחריות וכו' וזה היפך דבריו במ"ש בדעת הרא"ש. ואפשר לומר דהוא הבין ופי' כן בדעת הרא"ש ממה שדקדק כן מדבריו וסבר דרב האיי גאון פליג בזה וא"כ אנן בדידן נקטינן כדברי מרן שפסק לההיא דרב האוי בכמה מקומות ואפילו לפי פירושו אין ממנה סתירה לדברינו הנז"ל. ומדברי הרב מ"ח הנז' נראה דאילו היה הרא"ש מפרש דבריו להדיא דאפילו לא פי' הדברים בפועל אלא באמירה בעלמא שאמר כתחז"ל יספיק ואפילו להוציא מהיורשין וזה דלא כמי שרצה לפרש שהבאתי לעיל שלא אמר הרא"ש שיועיל זה הלשון אלא במקום שמחזיק הירושה ביד היורשין דאם איתא להא הו"ל לדחות דברי הרא"ש בהכי לנדון דידיה

עוד נראה לומר דבנדון דידן אפילו הרב מעשה חייא הנז' יודה והוא דהוא ז"ל פסל השטר בנדונו משום שהקדישה כל מה שישאר לה בעת מותה וזה דבר שב"ל. אכן בנ"ד נותנת המתנה היו כל נכסיה תחת ידה וזכתה להם שטר כתובתה שהוא חוב על נכסי