ויוסף אברהם שיב

הגמור שיועיל לשון זה אף לגבי כת"ומ הנחסרת לגמרי וכ"ש בנדון דידן שלא נחסרה לגמרי וכדבר האמור לעיל:

ותבט עיני להרב משכנות הרועים באות ל' שאסף איש טהור סברת כל הפוסקים הם המדברים בענין זה שלשון של זכות ויפוי כח וכתחז"ל מועיל לתקן כל תברי דשטרא וקבצם כעמיר גורנא ולא עמד איש נגדו זולתי הרב פני משה והרב דבר משה הנז' אכן הרב ז"ל לא חש להו כלל וכתב בסוף דבריו ואנן בדידן נקטינן כפסק מרן וכוותיה דמור"ם היכא דלא פליג אדברי מרן וחזינן למור"ם שהעתיק דברי הגאון בסי' ס"א קם דינא דהכי נקטינן עכ"ל המש"ה הנז'. הרי להדיא דהבין הרב הנז' דהפ"מ והרב דבר משה כל מה שכתבו ופי' הכל היפך דברי מרן וכל מה שכתבו וחילקו בדעת מהרשד"ם אהניא להו לדידהו דלא קבלו סברת מרן ז"ל בדיני ממונות והם נושאים דגל הקי"ל אכן אנן בדידן קבלנו סברות מרן גם בדיני ממונות ונראה שטעמו של הדבר שהבין הרב מש"ה הנז' שכל מה שכתבו הפ"מ ודעימיה הוא לסברת מהרשד"ם דוקא לפי שכל מה שחילקו וכתבו הוא כדי לתרץ דברי מהרשד"ם דסתראי נינהו לכן נכנסו בכמה חילוקין לתרץ את דבריו וע"פי חילוקם נסתרה המתנה דנדון דידהו אבל אנן בדידן דראינו דברי מרן משם הפוסקים הראשונים והם שרירים וקיימים ואין בהם שום קושי למה לן לחלק בדעתו מה שלא זכר אפילו שמץ מנהו ומ"ש דההיא דמהרשד"ם דסי' כ"ח דלא מיירי אלא גבי אסמכתא מרן ימאן בזה שהרי לא כתב דין זה גבי אסמכתא ולכן נאמר שכל מה שחילקו בדעת מהרשד"ם ז"ל ובדעת מרן לא חילקו ואנן נקטינן כדברי מרן ז"ל

עוד כתב מעין מה שכתבנו למעלה וז"ל דבשטרא דידן כתוב עמד בפנינו אנן עדים דח"ל הר"פ ואמר לנו הוו עלי עדים וקנו ממני בקגו"ש וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ותנו ביד הר"פ להיות בידו לראיה וזכות וכו' וקנינא מיד הר"פ וכו' דלא כאסמכתא ודלא וכו' אלא כחומר וכו' דנהיגי בישראל העשויין כהוגן וכתחז"ל והיה זה פה וכו' ושטר זה ברישא משתעי במילי דקאמר להו לסהדי וכסיפא מילתא דקא מסהדי אהאי מילתא דפתח בה ברישא והשתא אתקיים האי שטרא אפילו לדעת הרמב"ן כמ"ש מכת האחרונים עי"ש. ולפי דבריו נראה דלפי נוסח זה כ"ש דאתי כהרב