ויוסף אברהם שיא

עוד נראה לומר דאפילו את"ל דספוקי מספקא לן במה שכתוב במתנה שאמרה להם כתבו בכל לשון של זכות אם מועיל להכשיר שטר דנ"ד אם לאו הרי מצינו למרן ז"ל בסי' מ"ב ס"י שכתב הרבה מהמפרשים כתבו דהאידנא שנהגו לכתוב בכל השטרות דלא כאסמכ' ודלא כטופסי דשטרי בכל לשון מסופק אמרי' יד בעל השטר על העליונה וא"כ בנ"ד שאפילו את"ל שהדבר מסופק יד בעל השטר על העליונה ונראה דבנדון דידן לא יש שום ספק דהא גבי מכירת השטרות ידוע ומפורסם הדבר וכ"ש גבי תלמידי חכמים שאין נקנין בשטר ע"י קנין כשאר קניינין אלא צריך כתיבה ומסירה ואז יקנה השטר וכיון שכן הם יודעים כשאמרה להם האשה כתבו בכל לשון של זכות כוונתה לקנות בכתיבה ולא ע"י קנין סודר אלא העיקר הוא במה שתכתבו וזהו הקנין של השטרות והבינו לה שאין הקנין מועיל אלא העיקר הכתיבה

ובר מן דין כבר כתבנו לעיל משם הפ"מ דספיקא דאית לן במתנת השטר הוא אם במאי דכתב כתחז"ל יועיל במקום כת"ומ דכיון דקניית השטרות הוא מדרבנן דמדאורייתא אין קנין לשטרות א"כ מסתיין אם נעשה הקנין כתחז"ל להפקיע מיד מוכר אכן כשיהיה איזה ספק כגון שנחלקו אי מיקרייא כת"ומ אין ספק דתקון רבנן מוציא ודאי דאורייתא ע"כ. והרואה יראה דדברים אלו הם היפך דברי מרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי' ע' דף מ"ב ע"ב שכתב גבי מתנת ש"מ שלא היה כתוב בה לשון מתנה כיון דכתוב בצוואה זו ככל דברי צוואות ש"מ ככל תחז"ל וכיון דתיקון חז"ל הוא דצריך לשון מתנה איכא למימר דהוי כאילו כתוב בה לשון מתנה וכעין זה כתבו הגהות מיימוניות בשם סמ"ג פ"ח מה' זכיה ומתנה דכיון דכתוב וקנו ממני בכל לשון של זכות אין צריך יפוי כח אחר עכ"ל. הרי להדיא דסבר לה מר גבי ש"מ שהיא מדרבנן כמ"ש הטור בסי' ר"ן דתקנו חז"ל שדברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו ואעפ"כ אם חסר הלשון שלא כתב מתנה אם כתב בכל לשון של זכות ויפוי כח מהני כאילו אמר מתנה בפי' ולא אמרינן דכיון דכל מה שאמרו דברי ש"מ ככתובין וכמסורין דמו כולה היא מדרבנן ומסתיין שנאמר זה דוקא כשאמר לשון מתנה שתקנו חכמים ז"ל אלא ודאי דס"ל למרן דאף בדבר שהוא מדרבנן עם כל זה ניתקן במה שאמר כתחז"ל וא"כ לדידן דקי"ל כדברי מרן וקבלנו הוראותיו. אף למ"ש בתשו' בודאי