ויוסף אברהם שח

לההיא דאסמכתא שכתב מהרשד"ם בסי' כ"ח ובזה לא פליגי רבנן ועל זה כולם מודים דמילת כתחז"ל מתקנת אותה. אכן דברי הרב פ"מ והרב דבר חשה הנז' נפלאו ממני במ"ש דאין ספק דרבנן מוציא ודאי דאורייתא וקשה דאיך אפשר לומר שהוא ודאי דאורייתא שאין הקנין מועיל בשטרות והרי כמה פוסקים ס"ל דיש קנין לשטרות מדאורייתא ואפילו בלא כתיבה ומסירה וא"כ גם בדאורייתא יש ספיקא אם יש להם קנין אם לאו ואיך כתב שהוא ודאי דאורייתא דאין להם קנין וכל קנין השטרות דרבנן. ועוד במ"ש דספיקא דאית לן הוא במתנת השטר אי במ"ש כתחז"ל יועיל במקום כת"ומ וכו' מסתיין אם נעשה הקנין שתקנו חז"ל אכן כשיהיה איזה ספק כגון שנחלקו הפוסקים אי מיקרייא כת"ומ עי"ש. ולא ידעתי היכן מצא שנחלקו הפוסקים בזה ואי משום דדברי מהרשד"ם סתראי נינהו ומהרש"ג והרד"א פליגי בדבר בזה לא יאמר שנחלקו הפוסקים ועוד דלפי הנראה ההיא דסי' כ"ח היא העיקר ועליה יש לסמוך שהרי מצינו להרא"ה בס' גו"ר בסי' הנז"ל שכתב דגם בסי' נ"ח כתב כההיא דסי' כ"ח גם מוה"ר בס' ב"ד ש"ש בח"מ סי' א' כתב דגם בסי' ס"א גבי שמיטה בשטר שכתוב בו משם החייב שצוה להם שיכתבו שטר כהלכתו ותיקונו בלשון המועיל והביא תשו' רב האיי גאון הנז' וכתב דאע"פי שכתב שם אבל נאמנות בהלואה ומודעי וכו' לא מחשבינן עד דמפרש הרי נאמנות בשטר אם לא נכתב לא חשבינן עד דמפרש א"כ יאמר האומר דתנאי שלא ישמט שאינו כ"כ פשוט הוי כמו נאמנות אכן הכא שנתן לו רשות לכתוב עד ק' פעמים בכל אופן המועיל הא ודאי באופן זה כ"ע מודים שכל לשון שיחסר שלא נכתב הוי כאילו נכתב עכ"ל. והנה מתשו' זו יש להקשות על הר"ב פ"מ שנתן טעם לההיא דסי' כ"ח לפי שכל ריעותא דאסמכתא משום דלא גמר ומקני א"כ כי ציוה לעדים שיכתבו בכל לשון של זכות אנן סהדי דגמר ומקני וכן כתב הרב דבר משה משמו ואני תמיה על דבריהם שהרי בסי' ס"א שאינו ענין אסמכתא ואפ"ה כתב דלשון זה יועיל לתקן תברי דשטרא א"כ נראה דלאו דוקא בענין האסמכתא כמו שחילק ונעלמה תשו' זו מהרב פ"מ והרב דבר משה גם מתשו' זו יש לתמוה על מהרש"ג המובא בפ"מ שכתב שם שעדיף יותר כשהעדים מדברים בלשון עצמם שאומרים שהם עשו שטר זה כתחז"ל ובאופן המועיל אכן כשהעדים מעידין משם הנותן שאמר