ויוסף אברהם שז

ומסהדי דקאי גם על זה כתחז"ל עכ"ל. א"כ גם בנ"ד דליכא מילתא אחריתי כי אם דוקא קניית השטר א"כ ודאי שיועיל כתחז"ל דליכא מילתא אחריתי בהדיה עד שנאמר דקאי עלה

עוד כתב מהרשד"ם בסי' ש"ט וז"ל ואע"פי שהעידו העדים שכתבו שטר בכל חיזוקי סופר מי יתן ויודיעו לי אותם העדים מהו חיזוקי סופר ומלתא שהרבה מן המבינים אינם יודעין היאך ידעו הם עכ"ל. ונראה דהתם שהוסיפו העדים על השמועה שאמרו לו כתבנו שטר בכל חיזוקי סופר והוא תמה עליהם שאיך ידעו כל חיזוקי סופר והרבה מן המבינים אינם יודעין זה ואה"נ דאילו אמרו כתבנו לו שטר כשר או כתחז"ל לא היה מתמיה עליהם אבל כיון שאמרו לו כתבנו לו שטר בכל חיזוקי סופר והעדים עומדים לפניו וראה אותם שאין מבינין כ"כ והשטר אינינו לפנינו כי נשרף והלך לו אבל בנ"ד שהעדים אינם לפנינו והשטר כתוב בו כתחז"ל יש מקום לומר שעשו כתחז"ל ונמצינו למידין מכל האמור לעיל דבכל לשון של זכות ויפוי כח מועיל לתקן תברי דשטרא ואף דהרב פ"מ ורבני שאלוניקי נחלקו בזה כבר כתבנו דבנ"ד גם המה יודו דיועיל לשון זה

והנה הרב דבר משה בח"ב סי' פ"א הביא דברי הרב פ"מ וכתב וז"ל דספיקא דאית לן במתנת השטר אם במאי דכתב כתחז"ל יועילו במקום כת"ומ דכיון דקניית שטרות הוא מדרבנן דמדאורייתא אין קנין לשטרות כסברת כמה מרבוותא א"כ מסתיין אם נעשה הקנין אשר תקנו חז"ל להפקיעם מרשות מוכר אכן כשיהיה איזה ספק כגון שנחלקו הפוסקים אי מיקרייא כת"ומ אין ספק דתקון רבנן מוציא מידי ודאי דאורייתא עי"ש. דבריו ברור מללו דדוקא בנ"ד שלא היה שם כלל כתיבה ומסירה ואנו באים לחזק השטר מכח מה שכתוב כתחז"ל ועל זה הביא דפליגי רבנן על הדבר ונסתייעו מדברי מהרשד"ם שבסי' רע"א וש"ט ובכגון זה כתב דכיון דבדבר הזה יש מחלוקת לא אתי ספק דרבנן ומוציא ודאי דאורייתא אבל ודאי בנ"ד שהקנייה היא יפה מצד עצמה והראיה דהרמב"ם ודעימיה לא הצריכו שיכתוב בתוך השטר ושיקנה באותה כתיבה כי ס"ל דכיון דהצריכו רבנן כתיבה ומסירה נראה להדיא דעיקר הקנין של השטר היא הכתיבה ועל זה כיוונו שניהם המקנה והקונה וא"כ הקנייה היא יפה אלא שחסר בה הלשון שלא כתב זה בתוך השטר ודמיא