ויוסף אברהם שה

שידעו ג"כ שהכתיבה עיקר הקנין ולא קנין סודר וכיון שאמרו כתחז"ל בודאי שנתנו דעתם שהעיקר היא הכתיבה ולא סמכו על קנין סודר שעשו שם וגם מדברי בע"הת נראה שאין הדבר תלוי שיכתוב כן אלא שיאמר כן בעת הקנין לעדים

והנה מהרד"א הנז' בא רעהו וחקרו הוא מהרש"ג ומיחלפא שיטתיה מדברי מהרד"א דאדרבה דעדיף כשהעדים מדברים בלשון עצמן שמעידין שנעשה השטר כתחז"ל די"ל שבכלל עדותן הוא שפרטו דרכי הקניה אלא שלא חשו לכותבה בשטר בפרטות אך כשמעידין בלשון הנותן שא"ל כתבו בכל לשון של זכות אין בכלל עדותן שהנותן פרט דרכי ההקנאה רק שא"ל כתבו בכל לשון של זכות בכולל וכיון שלא פרט לא מהני עי"ש. והרב פ"מ גופיה בח"א סי' ס"ו חזר והביא דברי מי שסובר דעדיף טפי כשהעדים הם מדברים בלשון עצמן וכתב שם בנדונו וז"ל שאחר שכתב שהנותן אמר שיכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח עוד בה שהם מדברים בלשון עצמן ומעידין כל זאת קבלו עליהם הנותנין וכו' כתחז"ל הרי שהעדים מעידין שנעשה הכל כתחז"ל ובכי הא שהעדים מעידין שנעשה הכל כתחז"ל אפילו הרשד"ם והראנ"ח יודו כמו שהוכחתי שם בסי' י"ד עכ"ל הפ"מ. מדבריו אלו נראה להדיא שאף שבתחילה היה כתוב הדבר בלשון הנותן שא"ל כתבו בכל לשון של זכות: עוד בה שהעדים מעידין בלשון עצמם והם מעידין שכל זה קבלו עליהם הנותנין והרי אלו דברי עצמם של העדים א"כ גם בנדון דידן שכתוב בתחילה לשון הנותנת שאמרה כתבו בכל לשון של זכות וכו' מתנה עשויה כתחז"ל וכשסיימו את דבריה אמרו כל זה היה לפנינו עדים ח"מ ור"ל שכל אלו הדברים שדברה הנותנת עד כאן באו דבריה ומכאן ואילך מה שאומרים ואחריות וכו' כתחז"ל הם דברי העדים שמדברים בלשון עצמם והם שאמרו כתחז"ל ואי שגם זה דברי הנותנת הו"ל לכתוב כל זה היה בפ"ע ח"מ בסוף אחר ואחריות וכו' ומדאמר זה קודם ואחריות וכו' נראה דאחריות וכו'. הם דברי העדים

ומעתה לפי האמור בנ"ד יצאנו ידי חובת כל הפוסקים דאי לסברת מהרד"א והפ"מ שכתבו דעדיף כשמדבר בלשון הנותן הרי דברה הנותנת לעדים בלשון עצמה ואי לדברי מהרש"ג שכתב דעדיף כשמדברים לשון העדים הרי בסוף דברו העדים בלשון