ויוסף אברהם שד

ושטר זה לדעת הרמב"ם והרי"ף והרא"ש כי שטר זה כשר כי לא מצינו לעמודי ההוראה שהצריכו לכתוב ושיקנה באותה כתיבה אלא בע"הת ומהרי בן מיגאש ז"ל והנ"י כתבו שצריך לומר לעדים ושיקנה באותה כתיבה וכיון שצוה להם שיכתבו בכל לשון זכות וכתחז"ל אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי הרי הוא כאילו נכתב ולדעת הרשד"ם דסי' כ"ח מילת כתחז"ל משלמת חיסור לשון בנ"ד והרי מצינו לו שם בסי' כ"ח גבי אסמכתא שהיא פוסלת מן הדין והשטר והקנין מתבטלין על ידה עכ"ז כיון שהקנין יפה אלא שמצד אסמכתא נפסל עכ"ז מתתקן במ"ש וכתחז"ל א"כ גם בנ"ד שהקנין יפה אלא שחיסר ושיקנה באותה כתיבה מילת כתחז"ל משלמת אותה וכיון עיקר קנייתו בכתיבה אשר כתב לחבירו וגם אמר לעדים שהמקבל יקנה באותה כתיבה שהרי כתב וכתחז"ל משא"כ בההיא דסי' ש"ט שלא עשה שום דבר כתחז"ל ולא אמר בפה כיצד עשה ובנ"ד אפילו מהרד"א והפ"מ מורים

עוד חילק שם מהרד"א לתרץ דברי מהרשד"ם במאי דסתרי אהדדי והוא דיש חילוק בין כשהעדים מדברים בלשון עצמן ובין כשמדברים בלשון הנותן שא"ל כתבו בכל לשון של זכות דאם מדברים בלשון הנותן שא"ל כתבו בכל לשון של זכות דהאי לישנא מתקן תברי דשטרא דכיון דהנותן רצה שיסודר בלשון המועיל והעדים שטעו שלא כתבו תחז"ל ובכי הא ההיא דהרשד"ם דסי' כ"ח אבל כשהעדים מדברים בלשון עצמם שנעשה כתחז"ל לא מהני ובכי הא ההיא דסי' ש"ט וכחילוק זה חילק מ"ור בספרו הבהיר בית דינו ש"ש ח"מ סי' א' וכתב שכן פי' ג"כ הרא"ה בס' גו"ר ח"מ כלל ה' סי' ה' אלא שכתב בלשון אחרת והכל עולה לסגנון אחד וא"כ נראה דגם בנ"ד הכל כתוב בלשון האשה המקנה ובזה מודה הרד"א והפ"מ וזה אפילו אם נאמר שלא היה כתוב כלל כת"ומ כ"ש בנ"ד שיש כתו"ם אלא שחסר ושיקנה באותה כתיבה גם מצד הסברא נראה דרבני שאלוניקי והפ"מ מודים בנ"ד והוא דעד כאן לא פליגי עליה דמהרש"ח אלא בנדון דידיה שלא היה שם קנין אלא דיש שם קנין למלוה בשטר דהתחייב הנותן לתת לו ועינינו הרואות דבשטר אין כתוב שום חיוב אלא שאנו אומרים ממה שכתוב כתחז"ל יש לומר שכך נעשה ולכן פליגי עליה הרבנים הנז' ואומרים דלא יש רמז מזה כלום אבל בנדון דידן שנעשה כתחז"ל שכתוב קנה לך וכו' ובודאי