ויוסף אברהם שא

מור"ם בהגה ומעתה לפי האמור מצינו למרן ז"ל בחמש מקומות שהופיע עלינו רוח קדשו שלשון זה של זכות ויפוי כח מתקן לכל תברי דשטר וכן מצאתי להרב חק"ל בא"ה סי' ל' שנסתייע מארבע מקומות הללו שכתב מרן בב"י לנדון דידיה והביא גם לההיא דהמרדכי והתימה ממנו איך לא כתב שגם מרן בסי' רי"ב רמז לההיא דהמרדכי הנז'. ויש מי שרצה לומר דאף דמצינו למרן בב"י שכתב כן בחמש מקומות מ"מ בש"הט לא פסקן ויש מקום לומר שחזר בו מרן ממ"ש בב"י ונסתייע מדברי הרב יד מלאכי בכללי מרן אות ד' שכתב. כן והס כי לא להזכיר כדברים הללו כי איך אפשר לומר כדברים הללו אחר שראינו למרן ז"ל שהביא משם הפוסקים הראשונים ולא הביא שום חולק עליהם איך נאמר שחזר בו בלתי שנמצא פוסקים שכנגדם חולקין עליהם וגדולים מהם ועד עכשיו לא מצינו לשום פוסק שדבר כנגדם ואף ההיא דהרב יד מלאכי כבר כתבתי שח"ו לא עלתה על דעתו דבר זה מעולם וכבר הארכתי בסי' שקודם זה קחנו משם ושם העליתי דכלל זה אינו בכל מקום כי אם דוקא במקום שהזכיר הוא וכמש"ל אבל לא בכל מקום וכ"ש בנ"ד שהזכיר מרן דבר זה בחמש מקומות שאיך יתכן לומר שחזר בו ומה גם דההיא דסי' רמ"א פסקה מרן בש"הט ויש מי שרצה לדחות דההיא דסי' רמ"א שהיא עיקרה מדברי הרא"ש התם דוקא כתב הרא"ש שמועיל מ"ש וקנינא וכו' לפי שעי"ז אנו מבטלין המתנה וחוזר הממון לאמצע ואז חולקין אותה האחין ומתקיימת ירושה דאורייתא לכן אנו אומרים שיועיל כי אז מתבטלת המתנה וחוזרת ירושה דאורייתא. אכן נראה דאין זה אמת כי מלבד דנמצא זה סותר דבריו שבד' מקומות שכתב להיפך עוד בה כי מצינו להרב מעשה חייא סי' ט' שהביא דברי הרא"ש ונסתייע מהם בנ"ד שהיה לקיום המתנה ולבטל נחלה דאורייתא ועוד אם איתא להא אמאי לא הזכיר הרא"ש מזה דהא דמועיל וקנינא לפי שבזה מתקיים ירושה דאורייתא ועוד דהרי הרא"ש כתב או שכתב בסוף השטר וקנינא וכו' כמו שרגילין לכתוב בארצינו בכל שטר שיש בו תנאי ע"כ. הרי שהשוה נדון דידיה לכל תנאים שבעולם יהיו מה שיהיו. גם ראיתי להרב משכנות הרועים לאחד מגאוני המערב שנדפס מחדש באות ל' דף קס"ו ע"ב שכתב דסברא זו של רב האיי גאון ז"ל קיימוה וקבלוה הרב העיטור ורי"ו והריטב"א ומעתה יש לתמוה למה מרן ז"ל לא העלה אותה על השלחן הטהור