ויוסף אברהם ש

בכמה פנים הנראים זה יצא ראשונה שבשטר הנז' כתוב שאמרה לאה לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וגם כתוב בשטר כהוגן וכתחז"ל ומצינו למרן הקדוש בד' מקומות בב"י ח"מ שכתב כי לשונות אלו יועילו לתקן תברי דשטרא ויצא הראשון שכתב בח"מ סי' ס"א וז"ל כתב רי"ו בנ"ד חלק א' בשם רב האיי גאון מאן דמקבל למיכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי בראוי כיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנא קבלית כחומר כל שטרי דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי קאי לכל כללי דבתחילת עניינא אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעי במתנה לא מחשבינן עד דמפרשי עכ"ל. וזאת שנית חזר וכתב עוד בסי' ע"א משם הריטב"א שכתב בשם רב האיי כנז"ל עי"ש. הרי מדבריו אלה נראה דלא אפיק אלא נאמנות משום דעינינו הרואות דאין כותבין כי אם דוקא אם התנו עליה בפי' ורוב פעמים אין כותבין אותה וא"כ אפילו צוה שיכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח לשון זה אין מועיל לו לגבי נאמנות כי זה תנאי מחודש אבל שאר דברים שהם תחת הכלל והשטר בא עליהם אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי הרי המתחייב צוה עליהם ושיעבד גופו לחבירו ואע"פי שלא נכתב כמי שנכתב דמי וא"כ בנ"ד שאמרה לאה להם כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח אע"ג שהסופר לא סיים ושיקנו באותה כתובה כיון דכתב ואחריות וכו' כהוגן וכתחז"ל הרי תחז"ל שגם יכתוב ושיקנה באותה כתיבה. ויען השלי'ש בסי' רמ"א סי"א ראובן נתן מתנה לבניו וריבה לאחד ומיעט לאחד ע"מ וכו' בד"א כשהיה תנאי זה כפול או שכתוב בסוף השטר וקנינא מניה כחומר כל תנאים העשויין כהוגן וכתחז"ל עי"ש. ודין זה פסקו בס' ש"ע בסי' הנז' ואת רב"ע כתב בב"י בסי' רמ"ב מחו' ח' וז"ל כתב ה"ר יונה שאם אמר הנותן לעדים כתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח יש בכלל שיכתבוהו כראוי לכותבו בשוק וכו' וכתב הרמב"ן דאע"ג דהני שטרי דידן כתיב בהו בכל לשון של זכות לא מהני אם לא שפי' בשטר כתחז"ל כמו שפי' ר"ח וכה"ג כתב רבינו ברוך והביאו המרדכי בפ' מי שמת דאע"ג דהאומר ידור פ' בבית זה לא אמר כלום מ"מ אם כתוב בשטר שנתן לו כח בפירות כתחז"ל הרי הודה שנתן לו כתחז"ל ויש לפרש שנתן לו בלשון המועיל עי"ש. ומרן בב"י לא הביא דברי המרדכי הללו בפי' אכן מצינו שרמזם בב"י סי' רי"ב ופסקן שם