ויוסף אברהם ל

מעלה ואינו מוריד וכ"ת כיון שנדר גילה דעתו שרצונו ליתן לה וכיון שקנה והזמין ודאי למתנה גמורה איכוון מעת שקנאם הא לא איריא דכל הבנות מזמינים להם נדוניא בין אם נשתדכו בין לא נשתדכו וכמו שכתב הריב"ש עצמו שם שראובן היה לו בת וכשהיה במד"הי היה שולח לבתו תכשיטין כנהוג באבי הבנות ולזמן שידך בתו ללוי ונדר לתת לו סך ידוע וכו' הרי להדיא דאפילו קודם השידוכין נוהגים אבי הבנות להזמין להם צרכי נדוניא ומנהג זה פשוט בכל מקום כדי להקל מעליהם משא הנדוניא ועוד כדי שיראו שיש לה תכשיטין וימהרו לשדך אותה ועוד קשה שהרי המבי"ט ח"ב סי' רי"ט כתב ולכן כל מה שהכניסה לאה לבעלה הכל נתן ויחד אביה לנדונייתה בחייו אין לאחותה שום זכות במה שהכניסה עי"ש. וקשה אכתי איכא למיחש שמא קנה והזמין לה קודם השידוכין ואח"ך שדכה ונדר לה שבנדון זה אין לה זכות במה שהכין לה וא"כ הו"ל למימר אם יתברר ענין זה ג"כ שקנה לה נדוניא אחר ששדכה ועוד לפי דבריו כשכתב הריב"ש שם ובנדון זה כל שלא קנה הבעל באמירה גם הבת לא קנתה אע"פי שיהיה דעת האב לתתם לה כשתנשא כיון שעדין לא נתנם לה ע"ש. ולפי דבריו הו"ל לומר גם הבת לא קנתה לפי שקנה אותם האב קודם השידוכין שבעת לקיחתם לא זכתה בהם ואגב משמיענו חידוש גדול בזה ומדנקט כיון שעדין לא נתנם לה משמע דהעיקר הוא משום שלא נתנם בידה אע"פי שקנאם אחר הנדר והשידוכין כיון שלא נתנם בידה לא קנתה אותם וכ"ת דהאי נדר שכתב הרב חק"ל ז"ל היינו נדר ע"י קנין וחיוב ומשו"ה אביה מתחייב בזה כשאר חוב וזה נדון המבי"ט ז"ל הא ליתא דא"כ אפילו לא הזמין לה תכשיטין מתחייב מכח הקנין ואפילו הזמין קודם השידוכין היא זוכה בהם וכמו שמצינו להריב"ש ז"ל שהיה נדונו שהזמין לה קודם השידוכין ואעפ"כ כתב שאם יש קנין היא זוכה במה שהזמין לה

והנה מהריב"ל ח"ג סי' צ"ג נשאל בראובן שהיו לו בנות ושידך אחת מהם ופסק לתת לחתנו מעות בנדוניא בקנין ושבועה וקודם שנשאת נפטר ראובן וכתב עמ"ש שם בגמ' ואם אמרו קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתן אין שומעין להן וכתב דיש להסתפק אי אמרינן דמה שנתן להם נתן דוקא היכא דנשאו גדולים בחיי אביהם וקבלו המתנה אבל היכא דעמדו וקדשו