ויוסף אברהם רצז

אחר שמת ר"ל שנגע לידע אם מת אם לאו ויגיד עליו ריעו שכתב או שניתיו ממקום למקום שנראה דכוותה שטלטלו ממקום למקום שבזה ודאי מרגיש בו אם מת אם לאו גם בנגע בו אחר שמת ר"ל נגיעה שידע בה אם מת אם לאו אבל ההיא דהרב מ"ב דמיירי ששחטוהו על שפת המים והשליכוהו למים כדי שלא ירגיש בהם שום אדם אינם חוששין לדעת אם מת אם לאו דאפי' לא מת המים ישלימו המיתה ועוד דכיון שהוליכוהו למים להרגו שם נראה שהם מתפחדין מבני אדם שלא יבואו עליהם בני אדם ויגלו את קלונם ולכן רוצים לכסות את דמו ובכי הא הנגיעה אינה עושה רושם לידע אם חי אם מת ועוד כי המים ישלימו מיתתו כי המים אפילו למי שהוא חי ממיתין אם לא יצא תכף ומיד

וחמו'תי ראיתי להרב התנא בני יעקב בסי' ז' דף ר"ו שכתב וז"ל איברא דראיתי למ"ז מהרא"ש סי' י"א שנשאל על ענין כעין נ"ד שהיו באים בספינה וקם עבד המלך והרג לג' יהודים והוא ברח ולא חשש שם הרב אלא למה שלא הזכיר שמו וש"א וצידד צדדים להתיר והוא תמוה איך לא חשש חששא זו שהיא גדולה שלא אמר וקברתיו ולא העלה אותה על דל שפתיו ושמא בנ"ד שהלשון שהעיד שהרגם והשליכן אל הים לפניו מוכח טובא שנתברר לו הריגתם וליכא למיחש לבדדמי אלא שעכ"ז הדבר תימא איך לא שת לבו לעמוד על מה שלא הזכיר העד קברתיו עי"ש. ולפקד"ן דהרב סמך עצמו על מה שכבר ביאר בסי' א' ושם ביאר באר היטב בסוף התשובה וז"ל דכד מעיינינן חזינן דכל הנך רבוותא שמתירין היינו משום דס"ל דלא בעינן וקברתיו אבל לדידן דחיישינן לדעת הרי"ף והרמב"ם שמצריכין לומר וקברתיו לא יצאנו ידי חובתינו כי אם כשנחזור לכל הצדדין שכתבנו למעלה להתירה מהם. הא' דמתוך דברי העד נראה שנתאמת אצלו מיתתו ושטלטלו. הב' דהוי עד מפי עד וא"כ תלינן שהא' נגע אותו או טלטלו אע"פי שלא הזכירו הג' מטעם ס"ס ספק דלא הוי הילכתא כהרי"ף והרמב"ם דבעו קברתיו במים ואת"ל דהוי הילכתא כוותייהו שמא לא אמרוה בעד מפי עד ותו ספק אם בעי הרי"ף קברתיו במים ה"ד בנ"ד ששהו עליו כדי שתצא נפשו וכיון שכן אפילו בכל איזה ספק שיפול ראוי שנתיר משום דהוי מילתא דרבנן ע"כ. והרואה יראה שכל הספיקות שכתב בסי' א' שייכים גם פה בנדון דידיה דסי' י"א וזה תוארם דהא' שכתב