ויוסף אברהם רצו

דוקא אם נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדדמי אבל היכא שלא נמצא בעת מיתתו או הריגתו אין צריך לומר וקברתיו עי"ש. ונראה דזהו חילוקו של הרדב"ז שכתבנו לעיל

והנה הרב"ש והר"ן בתשו' סי' ג' דף כ' וכמה מהפוסקים כתבו דקברתיו לאו דוקא אלא כל שנתעסק בטלטולו ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודר כנף ופוצה פה ומצפצף בהא סגי ולא בעינן קברתיו. וראיתי להרב המובהק כמה"ר אליהו ששון ז"ל שהקשה על הרב משאת בנימין בסי' ק"ה שכתב על עדות כמ"ר דוד וז"ל ומ"ש שהנכרית היתה יושבת בראש האילן וראתה שהוליכוהו הגזלנין את היהודי סמוך לשפת המים והרגוהו והשליכוהו למים ויש לספק בזה דאומרת בדדמי אפ"ה כיון שאומרת שהשליכו אותו למים וסתם מים שיש להם סוף הוא ואם שהה במים כדי שתצא נפשו ולא ראהו עולה מן המים סגי וכו' ע"כ. והקשה עליו הרב הנז' דמה צריך לשהות עד שתצא נפשו דמשמע דבלא"ה שלא שהה עד שתצא נפשו לא סגי והא הלכה רווחת היא דטלטלוהו הוי כקברתיו ולא חיישינן לבדדמי והביא זה הרב מ"ב עצמו בסימן ס"ח וא"כ כיון שאמרה האשה הרגוהו והשליכוהו למים ואפי' טלטלוהו ההורגים מהני דהאי הוי כמו וקברתיו כמבואר בפוסקים ז"ל ואפי' במלחמה דלכ"ע בעי קברתיו בטלטלוהו סגי. וכן בתשו' מהריב"ל ח"ג סי' נ"א שהועד שהיה בספינה ושחטוהו והשליכוהו לים ולא חשש הרב שם לבדדמי דפשוט הוא דהיינו טעמא דכיון שהשליכוהו לים הו"ל טלטלוהו ולא חיישינן לבדדמי ע"כ. והרואה יראה דליכא שום קושי כלל דהא הוא עצמו הרב מ"ב העתיק דברי. הריב"ש ודעמיה דהא דמהני טלטלוהו היינו כשנתעסק במת וטלטלו ממקום למקום ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף אבל נדון דהרב מ"ב כשהוליכוהו חי על שפת המים הוא כדי שלא יצטרכו למושכו ולהשליכו למים ומיד ששחטוהו הפכו אותו למים ולא טלטלוהו ממקום למקום וכיון שלא טלטלוהו ממקום למקום מי יאמר שמת דילמא חי הוא ולכן הצריך הרב מ"ב שיעמוד עליו כדי שתצא נפשו ואף לדברי הר"ן ז"ל שכתב דלא בעינן קברתיו ממש אלא כל שאמר דברים שהם ברורים שאין להסתפק בהם דאמר בדדמי סגי כיון שאמר נגעתי בו לאחר שמת או שניתיו ממקום למקום וכיוצא באלו הדברים ע"כ. נראה דאין הכוונה שבנגיעה בעלמא סגי אלא הכוונה נגעתי בו