ויוסף אברהם רצה

לכפרים קרובים ורחוקים מאנטוכיא ד' או ה' שעות או יותר בכה"ג לא חיישינן שמא נתלוה עמו אחר

עוד נראה לומר בנ"ד והוא שאלו השני היהודים הם אביונים ולוקחים בהקפה מיהודים אחרים למכור בכפרים ולהחזיר להם דמיהם ובעת אשר נותנים להם הסחורות מתנין עמהם שיצאו אחראין וערבנין וקבלנין זה לזה שמאיזה אחד מהם שרצו לגבות חובם ממנו גובין וא"כ איך אפשר לומר שהפרידו השותפין ונשתתף חבירו עם אחר ואפילו שחבירו החדש הניח לו קרן מ"מ חבירו הראשון לא יניח אותו שילך ויפרד ממנו שמא יאכל חבירו הממון או יפסידו ויחזרו עליו ויבקשו ממנו גם חלק חבירו ומנהג פשוט שלא יפרידו השותפות עד עת חזרתן לעיר וא"כ איך אפשר לומר שנפרד מחבירו ונשתתף עם אחר. עוד נר' לומר דלא חיישינן שמא נתלוה עם אחר אלא דוקא בכרך גדול והכפרים אשר שם על אם הדרך ותמיד בכרך עוברים ושבים ואין ידוע מי נכנס ומי יוצא וחיישינן שמא חבירו נפרד ממנו ונתלוה עם איש אחר שהיה בכרך ויצא לכפרים ונתלוה עמו אבל בנ"ד שאין עוברים ושבים באים לאותן כפרים כ"א מאנשי אנטוכיא ולא עבר זר בתוכם מהיכן נחוש שמא בא איש אחר ממקום אחר ונתלוה עמו כיון שאין עוברים ושבים לשם כ"א אנשי אנטוכיא ובעיר זו לא נפקד מהם איש כ"א אלו שני היהודים דוקא

ועדין יש לפקפק בהיתר נשים אלו מצד שלא אמר הגוי וקברתיו כי מצינו למרן שכתב בסי' י"ז דהא דלא בעינן וקברתיו היינו דוקא בישראל אבל בגוי צריך לומר וקברתיו וא"כ בנ"ד שישראל שמע מגוי מסל"ת צריך לומר הגוי וקברתיו אכן נראה לומר דמצינו למהרשד"ם סוף סי' פ"א שכתב דהא דבעינן קברתיו גבי גוי לדעת הרי"ף והרמב"ם היינו דוקא כשלא היה מכירו אבל במכירו אין צריך לומר וקברתיו וא"כ בנדון דידן שהיה מכיר לשניהם ודאי דאין צריך הגוי לומר וקברתים ועוד דמצינו להרב המגיד בה' גירושין פי"ג דין כ"ה שכתב דלא כתב הרמב"ם דבעינן קברתיו אלא דוקא כשאין מזכיר שמו אבל במזכיר שמו אין צריך לומר וקברתיו וכ"כ ג"כ הרב כרם שלמה סי' ח' משם הר"ן ז"ל וכמה פוסקים הסכימו בחילוק זה ועוד דהא דבעינן קברתיו משום דחיישינן שמא אמר בדדמי וכבר מצינו למרן ז"ל שכתב דהא דהצריך הרמב"ם לומר קברתיו