ויוסף אברהם רצד

שמתאכסנין אצלו והן הם אשר נפקדו ולא חזרו לביתם עוד ואבד שמם שהלכו לאותן כפרים אשר הגוי מספר עליהם ה' ינקום את דמן מהחטאים אשר חטאו בנפשותם

עוד מצינו לו בסי' נ"ז ועל שלא הזכיר הגוי אלא שמו לבד שהוא מרדכי לזה אני אומר דמשום הא לא הפסידה האשה זכותה והטעם שכל מי שיש לו עינים לראות יראה שאין בדברי הגוי הבנה אם לא שנאמר שהיה מדבר על מרדכי הידוע ביניהם דאל"כ איך אמר מיום שהרגו את מרדכי הול"ל מיום שהרגו איש אחד שמו מרדכי ומדאמר את מרדכי נראה שעל מרדכי הידוע ביניהם ואע"פי שכתב שם שיש באותו נדון טעם אחר נר' דלאו שבטעם הראשון אין בו כדאי להתיר אלא שמצא הדבר יותר מרווח ועוד שבנ"ד ג"כ יש טעם אחר ויפה שנתן לו סי' שותפו החדש ועוד שבא מתרסוס ועוד כי תרסוס אין בה כ"א ארבע או חמש בתים וכן באנטוכיא אנשים בה מעט ולא נפקד מהם איש ועוד אם באו אחרים ממקום אחר לאותן כפרים אליהו אינו מכירן ועוד שאמר הגוי שראה כשהרגו אותם ואם הם אחרים הול"ל כשהרגו שני יהודים ומדאמר אותם משמע שהם ידועים אצלו שבאים בכל עת לכפר ההוא

עוד נראה שבנ"ד שאמר אכ"ו טבאש שם זה הוא בזכות והוא קיצור לשם יום טוב ואינו בנמצא בכל עת וכ"ש בעיר קטנה כזו ומצינו למהר"ם אלשיך סי' מ"ב שכתב דשם שהוא זכות ואינו נמצא בכל עת הוא עדיף משם אביו וא"כ כיון שאמר אכ"ו טבאש ושם זה הוא בזכות עדיף משם אביו. אכן התינח לגבי עבוד שנתן סימנו שהוא אחיו של טבאש אבל בשם יוסף יש לנו לחוש שמא יוסף אחר נתלוה עמו ואף שאמר אל כוסא כבר כתבנו לעיל שאין זה סי' מובהק שכמה אנשים יש כיוצא בו שזקנם כוסא. אכן שבנדון כזה שנתברר לנו משם עבוד שהוא הוא שנאבד ע"י סימן אחיו א"כ גם לגבי יוסף הוא אשר נאבד ולא אחר ולא חיישינן שמא נתלוה עמו יוסף אחר ואף שהרמב"ם ז"ל חשש לזה ואמר דחיישינן שמא נתלוה עמו בדרך מ"מ כבר מצאנו להרב בני משה סי' ס"ד שכתב דהא דחיישינן שמא נתלוה עמו בדרך איש אחר דהיינו דוקא היכא דהולכים בדרך רחוקה לא יום אחד ולא יומים דאפשר דיצא זה ונכנס אחר אבל כשהזמן מועט אין לחוש שבאותו זמן מועט יצא זה ונכנס איש אחר עי"ש. א"כ אף אנן נמי נימא שבנ"ד שהולכין