ויוסף אברהם רצב

עד יבוא התובע מעיר אנדרנופולי לפי שאמרו לו הרועים שבעל אלו השוורים היה מאנדרנופולי ואיך לא זכרו מה שאמרו תוך כדי דיבור וכתב שעיין בקושיא זו הרבה ולא מצא לה תשובה וכתב דאולי מהריב"ל שראה לזאת התמיהה ושתק לפי שלא רצה להכחישם בפניהם וחשש לזילותא דבי דינא והמה יראו ויתמהו על עצמן עכ"ל והתימה מהכותב הנז' איך לא הרגיש ג"כ במה שהקשיתי עליהם לעיל וסתרו דבריהם תוך כ"ד

ולפקד"ן בפשיטות כי טעות הניכר נפל בספרים מן המדפיסים כי מצאנו להם בכמה מקומות ובפרט בב"י שרואים באיזה מקום ראשי תיבות ומתחכמין מדעתם לפרש הר"ת ולמפרע תהיה חכמה מכוערה ומצינו רבים מזה המין בספרן של צדיקים ובנדון מהריב"ל אותו ב"ד נסתפקו שלא הזכירו שמו ושם אביו וכתבו אותה בר"ת והאלף היתה תלויה וסברו שהוא עין וכתבו שמו ושם עידו מליאה והמדפיסים אגב ריהטא לא ידקדקו בדבר כלל גם את השני במה שכתוב אל פ' יהודי כתוב היה א' ור"ל אחד יהודי וסברו שהיא פ' וכתבו פלוני יהודי אכן באמת שהיא אחד יהודי וראיה לזה שאם אמרו שמו אין דרך הפוסקים לומר בלשון פלוני אלא אומרים כמו שאמרו העדים ראובן היהודי וחלילה לומר על אותו ב"ד שטעו בזה כמ"ש הכותב וגם מהריב"ל ידע בטעותם ולא רצה להכחישם ודברים אלו לא. ניתנו ליכתב ולא נמצאו בשום ספר לדבר עליהם ככה

וב"ד הנז' באו להתיר העגונה דנדון דידהו ע"פי דברי הר"ן שכתב דלאו דוקא בעינן שמו וש"א וש"ע אלא כשיש הוכחות שזה המת בעלה של האשה הזאת העגונה וליכא לספוקי באחר דמתירין את אשתו ובכן עשו בירורין והוכחות שהנהרג הוא ר"י קשטרו בעלה של זאת האשה מאחר שהעידו שהנהרג הוא קונה שוורים וגם לא הוחזקו ב' יהודים שהיו קונין שוורים במלכות ב'לחייא באותו זמן קודם לו ואחריו כ"א אחד הילכך בעלה של זאת האשה הוא שנהרג ועדיף נדון דידן מההיא דהרא"ש מכלוף בן מלול שהתירה הרא"ש ודמיא נ"ד לההיא דכתב הרמב"ם וז"ל אבל אמר איש שיצא מעיר פ' מת מחפשין באותה העיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ובנ"ד שאומר שאותו יהודי שהיה קונה שוורים נהרג וכבר חפשנו בכל מלכות ב'לחייא ולא היו שני יהודים קונים