ויוסף אברהם רפט

מלאכתנו וספרה להם דמותו וכשבאו העדים השומעים לפני ב"ד התירו את אשתו ויש אצלינו ממחה בדבר וכו'. תשובה זאת האשה מותרת לינשא שזאת הגויה מסל"ת וכו' ואע"פי שלא הזכירה שמו ולא ש"א ולא ידעה אותו בשמו כמעשה דצידון וכל אלו הדברים חוזרין אל עיקר אחד והוא שאין מדקדקין בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם שבעגונה הקלו ע"כ. ומזאת התשובה למד הרב משפטי שמואל סי' פ"א דאע"ג דלא הזכיר לא שמו ולא ש"א ולא שם כינויו אלא שהיה מודעתנו בעכו אפ"ה התירו אותה וכו' ואי משום שהיו יודעין שזה מלאכתו בכפרים של עכו והוה ליה כאילו ידענו בפירוש מ"מ נימא דזה אינו שהיה נהוג בכפרים כי אותו הלך לו ומה שאומרת האשה שנהרג אולי אחר הוא אלא ודאי עיקר הענין הוא שאחר שמוכח מילתא טובא וקרוב לודאי שזה הוא לא מדקדקינן בה עי"ש. א"כ נראה דכ"ש בנדון דידן שאמר הגוי לאליהו אלי כאנו ינזלו ענדנא והיא במקום מודעתנו שכתב הרמב"ם ובנ"ד עדיפא שאמר לאליהו אלי כאנו ינזלו ענדנא ולא אמר כאנו נזלו ענדנא משמע שמדבר עם אליהו שהיה יודע שהיו תדיר מתאכסנין אצלו וידוע זה לאליהו והיה מודעתם ואפילו לא היה מזכיר שמם כלל ולא שם אביהם היו מתירין את נשותיהן לדעת הרמב"ם כ"ש בנ"ד שאמר יוסף אל כוסא ואכ"ו טבא"ש שעכ"פ הזכיר שמותם עוד נראה לומר שבנ"ד שאמר אכ"ו טבאש אלי ג'ייה מין תרסוס ושם זה ידוע לכל אנשי העיר שלא יש שום יהודי בקהל שנקרא כן זולתי אחיו של עבוד הנעלם וזה דומה למ"ש מהרח"ש בתשובה סי' מ"ד ומהראנ"ח ח"א סי' ן' דאם אמר חתן פ' אע"פי שלא הזכיר שמו הוי כאילו הזכיר שמו אף כאן כיון שאמר אחיו של טבאש הוי כאילו הזכיר שמו שהוא עבוד וכן כתבו ג"כ הפו' שאם אמר אח פ' או משרת פ' הוי כמזכיר שמו

אכן עדין יש להסתפק בנ"ד דשמא גוי זה שאמר שראה אותם הרוגים אמר בדדמי ושמא עדין הם חיים אכן מצאתי להרדב"ז החדשות ח"א סי' ס"א דלא אמרינן בדדמי אלא באומר מת או נהרג אבל מצאתיו מת או הרוג לא חיישינן בדדמי אף אנן נמי נימא בנ"ד דכיון שאמר הגוי שופ' שופ'נהון מקתולין שר"ל שמצאנו אותם הרוגים לא חיישינן שאמר כן בדדמי כיון שלא אמר נהרגו או מתו